בתיק שאיגד כ-40 עתירות של חברות גז, נדונה חוקיות חיובי הארנונה שנשלחו לחברות ע"י הרשויות המקומיות עבור השטח שבו מוטמנים מיכלי הגז בבתים משותפים. ביהמ"ש החליט לבטל את השומות, וקבע כי חברות הגז אינן "המחזיק" בשטחים המחויבים.
אחת הדרכים לאספקת גז בישול למשקי בית היא באמצעות "צוברים" – מיכלים גדולים המוטמנים מתחת לפני הקרקע בחצרות של בתים משותפים. מטבע הדברים צוברים אלה תופסים שטח מסוים.
העירייה גבתה מכם ארנונה ביתר?
עורך דין מיסוי עירוני יסייע לכם
ברובן המכריע של העיריות, שטחים משותפים בבתים משותפים אינם מחוייבים בארנונה. על כן, ובכדי לנסות ולגדיל את ההכנסות באופן מלאכותי, מנסות עיריות רבות לגבות ארנונה מגופי תשתית כמו חברות הגז. במקרה שלהן, העיריות דרשו ארנונה עבור שטחי הצוברים. קרקע, שאלמלא הצוברים שמתחתיה – כלל לא הייתה מחויבת בארנונה.
בשנים 2006-2008 הוגשו ע"י חברות הגז עתירות רבות בשל דרישות החיוב הללו. כיוון שבכולן עלו שאלות דומות, ביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל-אביב איחד אותן ודן בהן יחד.
בתחילה ביקשו העותרות לבטל שומות רטרואקטיביות שנשלחו אליהן, אך בשלב מסוים העיריות הודיעו שהן "יסתפקו" בחיוב חברות הגז החל מהיום הראשון לשנת הכספים בה נשלחה הודעת חיוב לראשונה.
הן החברות והן העיריות העלו טענות רבות, אם כי המחלוקת העיקרית הייתה מיהו ה"מחזיק" בקרקע.
חברות הגז טענו כי המחזיקים הם הדיירים, שכן הצוברים משרתים את המבנה ולא ניתן לראות את הקרקע שבה הם מוטמנים כאילו אינה שייכת לבניין.
כמו כן, נטען כי החברות לא נהנות מהקרקע בשום אופן, שכן הצוברים הם חלק בלתי נפרד מהמערכות השונות של הבית המשותף, והקרקע שבמחלוקת משויכת לשטח המשרת את מבנה המגורים – גינות, חניות, חדרי אשפה, מערכות החשמל וכו'.
בנוסף לכך החברות שטחו טענות שונות בדבר היקף החיוב ואופן חישובו.
העיריות התבססו בין היתר על הוראות החוק, על הסכמי ההתקשרות של העותרות עם הדיירים, ועל והתועלת הכלכלית המופקת מהשטח.
לשיטת העיריות, החברות הן בעלות השליטה, המשתמשות וה"מחזיקות" בשטחים המחויבים. הן משתמשות בשטחים אלו לצורכיהן העסקיים והמסחריים, ולפיכך הן ה"נהנה העיקרי" ובעלות "הזיקה הקרובה ביותר" לשטח. לעומתן, הזכות היחידה של הלקוח היא לקבל גז, ואין לו כל זכות שימוש או שליטה בצוברים או בשטח המקיף אותם.
לגבי היקף החיוב, העיריות אישרו שחיובי הארנונה נעשו על בסיס הערכה, כיוון שהחברות מחזיקות את הנתונים המדויקים הנוגעים למיקומם ושטחם של הצוברים.
מי "המחזיק"?
השופט ד"ר עודד מודריק פירט בשיטתיות את שלל הטענות שהעלו הצדדים ולבסוף קיבל את העתירה, וקבע כי חיובי הארנונה מבוטלים.
השופט סבר כי על פי מבחנים הקבועים בחוק ובפסיקה, יסודות ההחזקה והשימוש אינם מתקיימים בהקשר לצוברים המוטמנים בקרקע. לאחר הטמנת הצוברים, החברות אינן עושות "שימוש" בקרקע, וניתן לעשות בשטח שימוש לרווחת התושבים (כגון גינת נוי, מגרש חנייה וכד').
יתרה מכך, השופט הוסיף כי לפי מבחן "הזיקה הקרובה ביותר", ההנאה העיקרית מן ה"שטח" שבו מוטמנים הצוברים היא של צרכני הגז. כל עוד השימוש בשטח לא נמנע מן הדיירים, הם המחויבים העיקריים בתשלום בגין שירותי הרשות המגולם בארנונה העירונית.
לסיכום, נקבע כי חברות הגז אינן נחשבות ה"מחזיקות" בקרקע שבה טמונים הצוברים ולכן דרישות החיוב בארנונה בטלות. עם זאת, לדיירים אין ממה לחשוש כיוון שהעיריות לא יוכלו לגלגל את החיוב הזה לכיסם, בשל מגבלות הקיימות בצווי הארנונה העירונית.
כל רשות מקומית תשלם לעותרת בתיקהּ שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
* עו"ד אורי נוה עוסק במיסוי עירוני, משפט מנהלי ודיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין