בני זוג נקלעו לצרות כלכליות ולוו מאחות הבעל כספים שהבטיחו להחזיר כש"יתאפשר להם". השנים חלפו והם עדיין לא החזירו את מלוא ההלוואה. בסופו של דבר הם מצאו את עצמם בבית המשפט, מחויבים לא רק להחזיר את הכסף, אלא גם לשלם ריבית דולרית.
במהלך שנת 2002 נקלע תושב ארה"ב, העוסק בפיתוח מוצרים טכנולגיים עבור חרשים, למחלוקת עם משרד התקשורת הפדראלי ורשויות המיסים האמריקאיות ונזקק להלוואה. הוא פנה עם אשתו לאחותו ובעלה, ואלה הסכימו להלוות להם 250 אלף דולר.
לשאלות על סכסוכי משפחה:
פנו לפורום דיני משפחה של אתר פסקדין
האחות ובעלה לא ערכו הסכם הלוואה וגם לא הובהר כיצד יחושב הערך שלה – בשקלים או בדולרים והאם היא תצבור ריבית כלשהי. לגבי מועד הפירעון הוסכם כי הלווים ישיבו את ההלוואה "כשיתאפשר להם".
חלפו שש שנים והלווים הצליחו להחזיר רק חלק מהלוואה. בשלב הזה עמד החוב על 100 אלף דולר. בפגישה שנערכה בין הצדדים, ביקשו האחות ובעלה לקבל בחזרה את היתרה בתוספת ריבית, ולחלופין, לשעבד נכסים של הלווים להבטחת החזרת הכספים.
הלווים סירבו להצעה, ובחלוף שנה השיבו סכום נוסף של כ-50,000 דולר על חשבון ההלוואה.
באוגוסט 2012, נפטרו אמהותיהן של האח ואשתו והם זכו בירושה ולמרות זאת לא שילמו את יתרת חובם. כעבור ארבעה חודשים פנו המלווים לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתביעה על סך 235 אלף שקל בתוספת הצמדה וריבית משנת 2002.
משקיבל את כתב התביעה, פנה הנתבע לאחותו וביקש לשלם את סכום התביעה ללא ריבית, בתמורה לסילוק כל הטענות, אלא שזו לא קיבלה את הצעתו. למרות זאת, בינואר 2013 העבירו הנתבעים באופן חד צדדי סך של 50 אלף דולר לחשבון התובעים.
התובעים מצידם סירבו לקבל את הסכום, ובמקביל, תיקנו את סכום כתב התביעה והעמידו אותו על כ-1.4 מיליון שקל. לטענתם, הגדלת הסכום נבעה מכך שמדובר בהלוואה שיש לחשב לפי ערכה השקלי.
במהלך הדיון סיפרו הנתבעים כיצד תכננו לתת לתובעים סכום כסף "אדיר" בתור "הכרת תודה" אם יצליחו לעשות עסקה בארה"ב, וכי לא הסכימו להצמיד את ההלוואה למדד או לשעבד את נכסיהם מהחשש שמדובר בבקשות לא ריאליות.
ואולם, כאשר נשאל הנתבע מדוע לא מכרו דירת מגורים נוספת שהייתה בבעלותם לשם החזרת ההלוואה, ענה "אני לא יודע".
לא התאמצו
השופטת הילה גורביץ שינפלד נתנה אמון מלא בגרסת התובעים, שהודו בעובדות "לא נוחות" והודו שלא נקבעו תנאים להלוואה ולא סוכם על תשלום ריבית. בתוך כך ציינה השופטת לרעה את התנהגות הנתבעים, שניסו "להותיר את הערפל" ונמנעו מהבאת ראיות.
"כפי שהנתבעים ציפו כי התובעים יחלצו לעזרתם ויעניקו להם הלוואה בדחיפות אשר תושב 'כישתאפשר' ואולי לא תושב כלל, לתובעים הייתה ציפייה סבירה כי יעשה מאמץ סביר להשיב ההלוואה", כתבה השופטת, והבהירה כי תשובת הנתבע "אני לא יודע" אינה שקולה ל"לא מתאפשר".
מכאן, קבעה השופטת כי התוצאה המשפטית הצודקת היא לחייב את הנתבעים בריבית.
עם זאת, דחתה השופטת את טענת התובעים לחשב את ההלוואה בתור הלוואה שיקלית, שכן המסמכים שנערכו בין הצדדים נקבו במטבע דולר אמריקאי בלבד ואינם מאזכרים כל הצמדה לשקל או בכלל.
לבסוף, פסקה השופטת כי מדובר בהלוואה דולרית, וחייבה את הנתבעים לשלם לתובעים את יתרת ההלוואה בתוספת ריבית והצמדה החל משנת 2008 ועד ליום פסק הדין, בתוספת להוצאות משפט של התובעים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אמיר בירמן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אור גלאון
* עו"ד שלומית לב עוסקת בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין