להכרעת הדין בעניין מדינת ישראל נ' שופר ואח'
מאת: אביעד יששכר
כתב אישום הוגש כנגד קבוצת רוכבי אופניים, בטענה כי בעת הרכיבה בשמורת הטבע בעין יהב, עלו על שביל המיועד להולכי רגל בלבד. על אף שהרוכבים לא הכחישו כי רכבו במקום, הם זוכו מחמת הספק. מדוע?
ביום 28.12.11 רכבה קבוצת רוכבי אופניים בשמורת הטבע בעין יהב, במורד מעלה העקרבים, שם עצר אותם פקח שהיה במקום.
בעקבות רכיבה זו, הוגש נגדם כתב אישום לבית משפט השלום בקריית גת, בו נטען כי רוכבי האופניים רכבו בשביל המיועד להולכי רגל בלבד, זאת למרות קיומו של שילוט האוסר זאת. בכך, נטען בכתב האישום, פעלה הקבוצה בניגוד לתקנות שמורות הטבע ולחוק גנים לאומיים.
הנאשמים, מצדם, לא הכחישו כי רכבו באותו השביל, אך טענו כי לא ידעו ולא יכולים היו לדעת כי השביל שבו רכבו היה אסור לרכיבה על אופניים. אילו היו מודעים לכך, טענו, לא היו רוכבים בשביל.
לטענתם, השילוט בפתח השביל הראה כי הינו מיועד להולכי רגל, אך לא הוצב במקום כל שילוט האוסר על רכיבה. עוד טענו כי הסתמכו על מפת סימון השבילים שהייתה באתר, שלא נכתב בה דבר על איסור רכיבה על אופניים בשביל זה. לדבריהם, במקום בו אסור לרכב על אופניים יש שילוט המציין זאת במפורש.
עוד הוסיפו הנאשמים, כי בשילוט שהוצב במקום בו פגשו הרוכבים בפקח, הופיעה דמות איש עם מקל ותרמיל, ולטענתם, מעידה הדמות כי קיימים מסלולי טיול רגליים ולא על כך שהשביל מיועד להולכי רגל בלבד.
המדינה טענה כי אין להסתמך על מפת סימון השבילים. בכל מקרה, גם במפה היה השביל מסומן ככזה המיועד להולכי רגל בלבד וגם שסימון השבילים בשטח הוא הקובע. לטענתה, אם השילוט נעדר סימון המתיר מפורשות את הכנסת האופניים לשביל, הרי שהדבר מהווה איסור על הכנסתם, ואין צורך בהצבת שילוט האוסר על כך.
זיכוי משום שאין איסור מפורש
השופטת נעם חת מקוב הודיעה תחילה על זיכוי הנאשמים מחמת הספק. השופטת קבעה כי בכניסה לשמורה ממנה נכנסו הנאשמים היה שילוט כללי המציין כי "התנועה מותרת בדרכים ובשבילים המסומנים בלבד" ובתחתיתו ציור האוסר על כניסת מכוניות, ללא אמירה מפורשת המתייחסת לאיסור רכיבה על אופניים.
משכך, קבעה השופטת, כי הנאשמים לא יכלו לדעת כי מדובר בשביל להולכי רגל בלבד, שהרי אותו השילוט המציין את השביל כמיועד להולכי רגל, לא היה קיים בכניסה לשביל ולכן הנאשמים לא יכלו לדעת כי מדובר בשביל להולכי רגל בלבד.
השופטת הוסיפה כי צריך להיות שילוט הקובע כי מדובר בשביל להולכי רגל בכל כניסה לשביל כזה, וכי עדיף שיהיה סימון מפורש האוסר על רכיבה על אופניים מקום בו הרכיבה אסורה.
עו"ד אושרי בן ישי העוסק בפלילים ובדיני תעבורה, אומר כי הפקח אשר פגש תחילה את הרוכבים בשטח יכול היה למנוע את השתלשלות העניינים המשפטית המיותרת לו רק היה בודק את קיומו של השילוט, שבביהמ"ש התברר כי לא היה קיים.
"צדק ביהמ"ש באומרו כי בעת שרשויות המדינה מעוניינות באכיפת החוק לשם מניעת סכנת פגיעה במטיילים בשמורות הטבע, עליהן לבדוק תחילה אם האזרחים ה'סוררים', שכל חטאם היה ברכיבת אופניים, ידעו שאין באפשרותם לרכב בשביל בו רכבו", מוסיף עו"ד בן ישי, "נראה, אם כן, כי הכרעת ביהמ"ש בצדק יסודה".
להכרעת הדין בעניין מדינת ישראל נ' שופר ואח'
* הכותב הוא עו"ד העוסק, בין השאר, בתחום הנזיקין.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: תעבורה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין