אישה ובעלה פלשו לדירה בתל אביב והתגוררו בה שנים באופן לא חוקי. במסגרת הליכי הגירושין ביניהם קבע ביה"ד הרבני שעליהם לחלוק את הנכס, שכלל לא שייך להם. בעקבות זאת אזרה האישה אומץ ודרשה את סילוק הבעל מהדירה. המחוזי ניסה לשים קץ להתנהלות ההזויה.
במסגרת הליכי גירושין בין בני זוג שפלשו לדירה ששייכת לעיריית תל אביב ולחברת חלמיש, ניסה ביהמ"ש למשפחה לסייע לשניים והגה פתרון יצירתי: מאחר שאי אפשר באמת לחלק ביניהם את הנכס, שאינו שלהם, בינתיים ייבנה בנכס חיץ, שיפריד בין חלקה של האישה לחלקו של בעלה.
לכתבות נוספות בנושא:
אלא שבלי בושה, ואף שהיא פולשת לא חוקית, התעקשה האישה שביהמ"ש יסלק משם את בעלה, בטענה שהיא הייתה הפולשת הראשונה. זאת, למרות הודעתן המפורשת של עיריית תל אביב וחלמיש כי מדובר בפולשת לא חוקית, שמתנהלים נגדה הליכי סילוק יד.
האישה פלשה לדירה בשנות ה-90 ועד 1994 התגוררה בה לבדה. כשהתחתנה, גם בעלה עבר להתגורר עמה, ואולם כעבור 8 שנים הם הסתכסכו ופתחו בהליכי גירושין.
באוקטובר 2004 קבע בית הדין הרבני כי על השניים לחלק את רכושם שווה בשווה, כולל הדירה בה התגוררו. בית הדין לא לקח בחשבון שמדובר בדירה שכלל אינה שייכת להם. בשלב מסוים, כשהדבר הובהר לביהמ"ש למשפחה, הוא הציע, כפתרון זמני, שיוצב חיץ בנכס. בני הזוג הסכימו, ומונתה לשם כך כונסת נכסים.
אולם, כשנכנסה הכונסת לתפקידה, פעילויותיה לא היו לרוחה של האישה והיא החלה בשורת הליכים המתקיפים את הכונסת וביהמ"ש, שלטענתה, לא מבצע עבודת פיקוח ראויה על עבודתה.
אחת הטענות והתלונות של האישה הגיעו לשולחנו של השופט שאול שוחט מביהמ"ש המחוזי בתל אביב. תעוזתה הביאה את השופט למתוח עליה ביקורת חריפה ולנסות לסתום את הגולל על ההליכים המיותרים שהיא מנהלת בשלל ערכאות.
"בית המשפט הוא בשר ודם"
השופט הבהיר לאישה, שוב, כי חלוקת הנכס נועדה לאפשר את המגורים הזמניים שלה ושל בעלה לשעבר בדירה, עד למועד שבו ייקבע בפסק דין שעליהם להסתלק משם.
"עם כל הכבוד, בית המשפט הוא בשר ודם, הוא אינו יכול ליצור יש מאין כשם שאין בכוחו להכות בסלע ולהוציא מים – גם אין בכוחו להכשיר את השרץ ולהפוך את שהות המבקשת והמשיב במקרקעין לכשרה", נכתב בפסק הדין.
השופט הדגיש, כי כונסת הנכסים לא מונתה כדי להכשיר את השהות הלא חוקית של מי מהצדדים בנכס. המטרה לא הייתה מעולם לקבוע כי יש למבקשת או לבעלה זכויות בנכס, ואף החלטה בתיק לא תומכת בשימוש הלא חוקי בדירה.
ערעורה של המבקשת נדחה, וביהמ"ש חייבה בהוצאות של 5,000 שקל.
דרישת המבקשת לעתור לסעד לסילוק ידו של בעלה לשעבר, כשהיא בעצמה במעמד של פולשת, היא בגדר עזות מצח. העובדה שהצדדים החזיקו בנכס ושילמו את החשבונות אינה מכשירה את פלישתם. לטעמי, לביהמ"ש לענייני משפחה לא הייתה הסמכות לדון ברכוש שאינו שייך למי מהצדדים.
* עו"ד מורן גולן-צוקרל, ממשרד עוה"ד אברהם, גולן-צוקרל, עוסקת בדיני מקרקעין.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
לקריאת פסק הדין לחצו כאן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין