סוכנות השחקנים "יוכלמן-אשר הפקות" תבעה את השחקנית הדס מורנו על כ-150 אלף שקל שלטענתה קיבלה ביתר. בית הדין לעבודה, שהזדעזע מחוסר תום ליבה של הסוכנות, בחר לקבל דווקא את תביעתה הנגדית של השחקנית וחייב את הסוכנות לשלם לה כ-60 אלף שקל.
בספטמבר 2004 הוחתמה השחקנית הצעירה הדס מורנו בסוכנות השחקנים הידועה "יוכלמן-אשר הפקות", שבה חתומים ידוענים רבים. חמש שנים לאחר מכן פג תוקפו של החוזה והשחקנית החליטה שלא להמשיך את דרכה בסוכנות. מספר חודשים לאחר מכן, היא הופתעה לקבל מהסוכנות מכתב התראה, לפיו היא חייבת להשיב לה סכום שערורייתי של כ-150 אלף שקל.
לכתבות נוספות בנושא:
משסירבה השחקנית לשלם את ה'חוב', הגישה נגדה הסוכנות תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב באמצעות עו"ד רפי שפטר.
לטענת הסוכנות, השחקנית קיבלה כספים רבים ביותר ועליה להשיבם. כך, היא קיבלה מקדמות על חשבון עבודות שלא ביצעה ומשכורת חודשית בשנים שבהן למדה משחק וכמעט שלא הופיעה.
השחקנית, לעומת זאת, טענה כי הסוכנות ובעליה נהגו כלפיה בחוסר תום לב. לטענתה, על אף שהחתימו אותה על חוזה שלפיו היא נחשבת לעובדת הסוכנות, לא שילמו לה את מלוא הזכויות כעובדת, ואף קיזזו משכרה הוצאות כמו תשלום לרקדנים ואמנים, כאילו הייתה שותפה בסוכנות.
השחקנית הגישה באמצעות עו"ד אמנון מ. שילה תביעה נגדית נגד הסוכנות, בה דרשה פיצויים של כ- 138 אלף שקל על השבת הכספים שנגבו ממנה ללא רשות ותשלום הזכויות שלא שולמו לה, ביניהן פיצויי פיטורים, פנסיה ודמי חופשה.
חוסר תום הלב זועק לשמים
השופטת אורנית אגסי, שציינה שעדות בעל הסוכנות הייתה רצופת סתירות, קבעה כי הסוכנות שיחקה עם השחקנית משחק: כשהיה לה נוח היא החשיבה אותה כעובדת רגילה, וכשלא – כשותפה בסוכנות. הבחירה באיזה מעמד נמצאת השחקנית השתנה לפי קביעתו הבלעדית של בעל הסוכנות, שלא כדין ומבלי שקיבלה הסברים על התנודות באופן העסקתה.
השופטת קבעה, כי חוסר תום הלב שבהתנהלות זו זועק לשמיים, במיוחד לנוכח פערי הכוחות שבין בעל הסוכנות – איש עסקים מנוסה – לבין צעירה חסרת ניסיון.
השופטת קבעה כי הסוכנות לא הצליחה להוכיח ששילמה לשחקנית מקדמות, וכי בחירת הסוכנות לשלם לה שכר חודשי היא לא בחירה שניתן להתחרט עליה בדיעבד, רק משום שהשחקנית לא מעוניינת להמשיך לעבוד עמה.
עוד קבעה השופטת, שלמרות ההוכחה שהסוכנות אכן שילמה לשחקנית כ-13 אלף שקל יותר ממה שנקבע בחוזה, הרי שלנוכח ההתנהלות הקלוקלת של הסוכנות, אין לחייב את השחקנית להשיב את הכספים.
השופטת דחתה את תביעת הסוכנות והחליטה לקבל את התביעה הנגדית שהגישה השחקנית. השופטת קבעה, שהסוכנות לא יכלה לאחוז את המקל משתי קצותיו: מחד, לקבוע שמורנו היא עובדת שכירה ומאידך לא לשלם לה זכויות עובדת לפי חוק.
משהסוכנות הפרה את חובותיה כלפי השחקנית, היא חייבה אותה לשלם למורנו פיצויי פיטורים (אף שלא פוטרה), בנוסף לדמי הבראה, הפרשי פנסיה וכו'. בסך הכל, תשלם הסוכנות למורנו כ-60 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט של 15 אלף שקל.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין