השבוע התקבלה בבית המשפט לתעבורה באילת תביעה לפיצוי עבור שכר טרחת עורך הדין, ששילם נאשם שזוכה. ההחלטה התקבלה בעקבות חזרתה של המדינה מאישום על נהיגה בשכרות, לאחר שהנאשם הציג תמונה בה נראה שמישהו אחר נהג ברכב לפני הבדיקה.
באוגוסט 2014 הוגש כתב אישום שייחס לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבדיקה גילתה בגופו ריכוז אלכוהול העולה על המותר. ההליכים בעניינו החלו והנאשם, שכפר במיוחס לו, הציג תמונה בה נראה שדקה לפני שנעצר, ידידה שלו נהגה ברכב, ואילו הוא ישב במושב האחורי.
נעצרתם על נהיגה בשכרות?
הורידו לסמארטפון את האפליקציה גט לוייר
בעקבות התמונה, החליטה המדינה לחזור בה מכתב האישום ולזכות את הנאשם, למרות עדויות השוטרים שעצרו אותו.
בשל כך, הגיש "הנאשם לשעבר" ביוני 2015 בקשה לפיצוי מהמדינה, שנהגה בחוסר זהירות כשהעמידה אותו לדין. לטענתו, שלילת הרישיון ל-30 יום גרמה לו נזקים והוצאות, בהן שכר טרחת עורך הדין, והוצאות אחסנת הרכב.
המבקש סיפר שביום שנעצר הוא היה ברכב עם עוד שלושה נוסעים. כשהנהגת הבחינה במחסום המשטרה, היא נלחצה והוא הסכים להתחלף איתה. הוא סיפר שהחברים התלוו אליו לתחנת המשטרה, אולם החוקר שחרר אותם במקום לקחת מהם עדות. כך, גם אחרי שכבר הוגש נגדו כתב האישום, המדינה סירבה לבדוק את גרסתו.
המדינה לעומתו טענה כי בהתחשב בעדויות השוטרים היה סיכוי סביר להרשעה, אולם לאחר הערכה מחודשת היא הגיעה להחלטה אמיצה לחזור מהאישום. לדעתה, הבקשה לפיצויים מקוממת, וקבלתה תהלך אימים על רשויות התביעה, בייחוד במקרה כזה, שבו הזיכוי נבע מספק סביר בנוגע לעצם ההחלפה, שהתעורר לאחר שמיעת העדויות.
מעבר לכך, ציינה המדינה, לא נגרמה לנהג כל עוגמת נפש המצדיקה פיצוי – הוא לא ישב במעצר ושמו הטוב לא נפגע.
לפעול ללא חשש
לדעת השופט גל שלמה-טייב היה בסיס להעמדת המבקש לדין על סמך עדויות השוטרים שעצרו אותו, אולם לאחר עדות הנהגת והתמונה שהוצגה בפני החוקר שגבה את עדותה, לא היה יסוד סביר להרשעה, ונכון עשתה המדינה שחזרה בה וזיכתה אותו מהאישום.
אולם העדות והתמונה אינן ראיות מזכות באופן חד משמעי, קבע השופט. אמנם עולה מהן שהמבקש ישב במושב האחורי, אך עדיין קיים פער של דקה לא מוסברת בין הרגע בו צולמה התמונה לבין רגע העצירה.
עם זאת, השופט סבר כי צדק המבקש שהחוקר היה צריך לתשאל גם את חבריו, וביניהם הנהגת. בכך, נפגעה זכותו להוכיח את חפותו באופן מיידי ומבלי שתעלה בהמשך הטענה כי הוא השפיע על העדים הפוטנציאליים. גם תחקורם לאחר הגשת כתב האישום ולפני שמיעת הראיות בתיק – היה יכול לשפוך אור על מה שהתרחש באותו אירוע, קבע השופט.
בשל האמור, השופט פסק לטובת המבקש פיצויים עבור שכר טרחת עורך הדין בסך 4,400 שקל. אולם מאחר שלא הוכיח את הנזק הקונקרטי שנגרם לו מפסילת הרישיון ולא הביא קבלה עבור הוצאות אחזקת הרכב, נדחתה בקשתו עבור רכיבים אלו.
לסיום ציין השופט שלמה-טייב כי המדינה עושה את מלאכתה נאמנה, וראיה לכך היא המספר המועט של בקשות מסוג זה שבתי המשפט קיבלו. "על המשיבה להמשיך במלאכתה, לבחון את עצמה ואף לפעול באומץ, במקרים המתאימים, ולהודיע על חזרה מכתב אישום, מבלי לחשוש מהגשת בקשות לפיצוי, שיכול ויגיעו בהמשך", כתב השופט בהחלטה.
- ב"כ המבקש: עו"ד כפיר דור, עו"ד אדל דדון
- ב"כ המשיבה: עו"ד אודי רונן
* עורך דין כמיל מוויס עוסק בתעבורה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין