ב-2001 עבר התובע ביופסיה ונמצא נגע סרטני בשפתו. למרות זאת, רופא הדסה מסר לו כי אינו זקוק לטיפול נוסף. כעבור שנתיים התפרץ בגופו סרטן אלים שהותיר אותו עם נכות.
בכתב התביעה שהגיש נגד בית החולים הדסה סיפר התובע כי ב-2001 פנה לרופא עור של קופת חולים מאוחדת עם פצע בשפתו התחתונה. בביופסיה נמצא נגע טרום סרטני והוא הופנה לבית החולים הדסה לכריתה מלאה ושחזור השפה.
לדברי התובע, זמן קצר לאחר מכן הוא ניגש לבדיקה במרפאת חוץ בהדסה ונלקחו ממנו 4 דגימות ביופסיה. על פי תשובת המעבדה, שלוש מהדגימות נמצאו שפירות אך ברביעית נמצא נגע ממאיר.
לטענת התובע, לאחר שהגיעו תוצאות הביופסיות הוא נפגש עם רופא של הדסה שמסר לו כי "הכל בסדר" ואין צורך בטיפול נוסף. כעבור שנתיים התפרץ בשפתו התחתונה פצע גדול ובבדיקות נמצא כי מדובר בסרטן נרחב.
התובע סיפר כי אושפז למשך כמעט חודש ועבר כריתה של חלק מרכזי מהשפה. בסיום ההליכים הרפואיים הקשים שעבר קבע לו הביטוח הלאומי נכות של 65% בשל הצלקת המכוערת שנותרה בפניו ועל רקע הדיכאון שממנו הוא סובל מאז.
התובע טען כי לנוכח תוצאות הביופסיה בית החולים התרשל כשלא זימן אותו לניתוח לכריתת הנגע. עוד נטען כי היה על בית החולים להסביר לתובע את הסכנות הטמונות במצבו הרפואי ואת חשיבות הטיפול והאבחון המוקדם והיה עליו לוודא כי הניתוח מבוצע.
בית החולים טען מנגד כי בביקורו האחרון במרפאת החוץ התובע קיבל זימון לניתוח אך הוא לא התייצב אליו. לטענתו, אין להטיל עליו לוודא הגעת חולים לניתוח ומדובר בדרישה בלתי סבירה. כמו כן, יש לייחס לתובע אשם תורם מלא שכן חרף בעיותיו הרפואיות ונגעים חוזרים ונשנים בפיו הוא המשיך בעישון כבד.
אין אשם תורם
השופטת יעל הניג מבית משפט השלום בתל אביב כתבה כי בשבועות הספורים שחלפו מאז שהתובע נבדק אצל רופא העור בקופה ועד לביקורו האחרון בהדסה, הוא ביצוע "בצייתנות ובזריזות" את הוראות הרופאים. בנסיבות אלה על הדסה להוכיח כי הזימון לניתוח נמסר לתובע אך הוא בחר שלא הגיע.
לדבריה, הדסה לא הגישה ראיה כלשהי המוכיחה שהתובע הוזמן לניתוח או נרשם בספר הניתוחים של בית החולים. לפיכך היא קיבלה את גרסת התובע כי לאחר שהגיעו תוצאות המעבדה רופא הדסה אמר לו ש"הכל בסדר" והוא בריא.
השופטת קבעה כי מאחר שהמומחים הרפואיים של שני הצדדים הסכימו כי ככל שהניתוח היה מתבצע בשלב מוקדם יותר, התפשטות הסרטן הייתה קטנה יותר, אין להטיל אשם תורם על התובע, על אף העישון הכבד.
השופטת קבעה כי הדסה אחראית לפצות את התובע על נזקיו בשל "מתן עצה רשלנית". היא פסקה לטובת התובע 250,000 שקל על עגמת נפש, 50,000 שקל על עזרת הזולת ו-10,000 שקל עבור הוצאות רפואיות.
בסך הכל הדסה חויבה לשלם לתובע 310,000 שקל בתוספת 20% שכ"ט עו"ד ובניכוי תגמולי הנכות הכללית מביטוח לאומי.
- ב"כ התובעים: עו"ד בן-גד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד עוזיאל, עו"ד וידוצ'ינסקי
* עורך דין אייל בן ישי מייצג בתיקי רשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין