בינואר 2015 חתמה אישה כבת 80 על הסכם כתוב למכירת שטח בתל אביב תמורת כ-260,000 שקל. לאחר תשלום המקדמה היא החלה להתחמק מהקונה בניסיון להתנער מהעסקה. השופטת קיבלה את תביעת הקונה ודחתה את טענת האישה כי סברה שמדובר בהצעה בלבד.
בתביעה שהוגשה בשנה שעברה טען התובע כי הנתבעת, אישה כבת 80, חתמה מולו על הסכם בכתב יד, בו התחייבה למכור לו קרקע ברחוב סמטת עובד בתל אביב תמורת 260,000 שקל.
לייעוץ בתחום:
עורך דין מקרקעין
הוא סיפר כי במעמד החתימה שילם לה מקדמה 500 דולר וגם דיווח על העסקה לרשות המסים אך בטרם הספיק להעביר לה את התשלום הראשון, כ-17,000 דולר,היא החלה להתחמק ממנו ולנסות להתנער מהעסקה.
התובע טען כי במסמך שנחתם מופיעים שמות הצדדים, סכום התמורה ופרטי הנכס והוא גם עונה על דרישת הכתב שבחוק המקרקעין ולכן מדובר בחוזה מחייב לכל דבר ועניין.
הנתבעת טענה מנגד כי חשבה שמדובר רק בהצעה ראשונית ובאותו זמן עדיין לא החליטה סופית להתקשר בחוזה מחייב. היא הוסיפה כי סברה שחוזה כזהנחתם רק במעמד עורכי דין ולאחר שהודפס בעוד שהמסמך עליו חתמה נערך בכתב יד וללא נוכחות באי כוח.
היא הוסיפה כי גם אם מדובר במסמך מחייב, התובע עשק אותה וניצל את תמימותה שכן הקרקע שווה הרבה יותר מהסכום אותו התחייב לשלם, ולכן יש לבטל את ההסכם.
חוזה – גם בכתב יד
השופטת שושנה אלמגור מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את טענת הנתבעת כי במועד החתימה על המסמך היא עדיין לא החליטה סופית למכור את הקרקע.
לדבריה, לשון המסמך מלמדת על ״גמירות דעת״ של הצדדים. מופיעים בו התנאים המהותיים של העסקה– שמות הצדדים, מהות הנכס הנמכר, התמורה ומועדי התשלומים. אף ענייני המסים הוסדרו ונקבע כי התובע יישא בהיטל ההשבחה ובמס השבח שיוטלו על העסקה.
השופטת הוסיפה כי הנתבעת רשמה את ההסכם בכתב ידה על פי הוראותיו של התובע. כמו כן, נכח במקום קרוב משפחתה שמאוחר יותר התכתב בדואר אלקטרוני עם התובע ואישר כי הנתבעת מבינה שהעסקה תצא לפועל וכי אמרה לו ש״מילה זו מילה״.
השופטת כתבה עוד כי הנתבעת ענתה בעדותה תשובות מבלבלות וגרסתה לפיה סברה שמדובר בהצעה בלבד לא משכנעת.
״העובדה שהצדדים לא חתמו לאחר מכן על חוזה ,,פורמלי'' פרי קולמוסו של עורך-דין אינה משנה או מבטלת את מעמדו של החוזה שעליו חתמו, שהוא חוזה למכירת מקרקעין בלי כחל וסרק״, כתבה השופטת.
השופטת גם דחתה את טענת העושק וכתבה כי התרשמה שהנתבעת ״אישה חדה לחלוטין אשר יודעת להבחין הבחן היטב בין השלבים השונים של כריתת חוזה״. לדבריה, לא הוכח שבמועד החתימה הנתבעת חוותה מצוקה כלשהי ותנאי ההסכם גם אינם ״גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל״.
בנסיבות אלה השופטת קיבלה את התביעה והורתה לנתבעת לקיים את ההסכם.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד אלי מימון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אליהו בר־עוז
* עורכת דין מורן דבש עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין