פסק בוררות מ-2015 קבע שבעלי הקרקע ביטלו את ההסכם בצדק וזכאים לפיצוי של מעל 3 מיליון שקל. שני ערעורים שהגישה החברה לעניין עצם חובת הפיצוי נדחו, אך התיק יוחזר לבורר לבחינה מחודשת של גובה הסכום.
ב-2011 התקשרה חברת "גאון נדל"ן" בהסכם קומבינציה עם בעלי קרקע בחדרה להקמת בניין מגורים והתחייבה בין היתר להעמיד לפרויקט ליווי בנקאי.
בהמשך אותה שנה שלחו בעלי הקרקע לחברה הודעה על ביטול ההסכם מאחר שהיא לא השיגה את הליווי הבנקאי "בתוך זמן סביר". החברה מצידה טענה שמאחר שההסכם לא קבע מועד שעד אליו עליה להשיג את הליווי הבנקאי אין הצדקה לביטולו.
הצדדים מינו בורר להכרעה במחלוקת ביניהם. באוגוסט 2015 הבורר קיבל את עמדת בעלי הקרקע וקבע שהחברה הפרה את ההסכם. הוא הוסיף וקבע שעקב הביטול הקמת הבניין תתעכב ועל החברה לפצות את בעלי הקרקע על אובדן דמי שכירות. הבורר העריך את הנזק בכ-3.2 מיליון שקל וחייב את החברה בסכום זה.
החברה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בחיפה לביטול פסק הבוררות. לדבריה, שאלת הפסד דמי השכירות כלל לא עלתה בדיונים בהליך הבוררות ולא התאפשר לה להעלות את טענותיה בנושא.
בחודש יולי השנה בית המשפט קיבל חלקית את הערעור והחזיר את התיק לבורר על מנת לאפשר לצדדים להביא את טענותיהם וראיותיהם בדבר גובה דמי השכירות. עם זאת, בית המשפט קבע שההשלמה הנדרשת אינה לגבי עצם דמי השכירות המגיעים לבעלי הקרקע אלא רק ביחס לגובהם. בנוסף קבע בית המשפט מספר הנחיות פרוצדורליות שלפיהן על הבורר למנות שמאי ועל הצדדים להביא את ראיותיהם בתוך חודש בלבד.
בערעור שהגישה החברה לבית המשפט העליון היא טענה שלנוכח עיוות הדין שנגרם לה בהליך הבוררות יש לאפשר לה לטעון גם כנגד עצם חובתה לפצות את בעלי הקרקע.
בעלי הקרקע בתגובתם טענו שאין לאפשר פתיחה מחודשת של נושא זה לאחר שהבורר כבר הכריע שהחברה הפרה את ההסכם.
אין "מקצה שיפורים"
השופט יורם דנציגר ציין שהמקרה מעורר שאלה עקרונית בדבר סמכות בית המשפט לתת הוראות לבורר כשהוא מחזיר לו את התיק להשלמות.
השופט הבהיר שלבית המשפט יש סמכות לתחום את גבולות הסוגיה שאותה הוא מחזיר לבורר על מנת להביא להכרעה יעילה ומהירה בסכסוך וגם כדי למנוע מצב בו אחד הצדדים ינצל את החזרת ההליך ל"מקצה שיפורים" שבמסגרתו הבורר יידרש לדון שוב בסוגיה שכבר הוכרעה.
לכן לדבריו, בית המשפט היה מוסמך לקבוע שהבורר ידון רק בשאלת גובה דמי השכירות ולא בשאלת עצם חובת הפיצוי.
עם זאת השופט קבע שלבית המשפט לא הייתה סמכות לתת לבורר הוראות אופרטיביות לעניין אופן ניהול ההליך המשלים שכן בכך הוא למעשה "נכנס בנעליו" בכל הקשור לאופן שבו יש לרפא את הפגמים שנפלו בהליך.
בנסיבות אלה ביטל השופט את ההוראות האופרטיביות שקבע בית המשפט המחוזי אך הותיר על כנה את הקביעה שלפיה הבורר יעסוק בשאלת גובה הפיצוי בלבד.
השופטים סלים ג'ובראן ואורי שהם הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המבקשת: עו"ד דוד סולמא ועו"ד לירון ליברמן
- ב"כ המשיבים: עו"ד בני סלע
עו"ד שמעון חזן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין