מותה של קשישה ערירית מגבעתיים לפני כארבע שנים עורר מחלוקת בין אחייניתה לבין הפיזיותרפיסט שלה, שחשק ברכושה. השופטת קיבלה את התנגדות האחיינית לאחר שהשתכנעה כי צוואתה האחרונה הייתה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.
קשישה בת 92 מגבעתיים הלכה לעולמה לפני כארבע שנים, ומאז ניטש ויכוח על ירושתה. היא הייתה ניצולת שואה, גרושה וערירית. בשבע השנים האחרונות לחייה טיפל בה פיזיותרפיסט, תחילה דרך קופת חולים "כללית" ולאחר מכן באופן פרטי.
לייעוץ בענייני צוואות:
עורך דין ירושות וצוואות
באוגוסט 2008 היא ערכה צוואה בה הורישה את דירתה לאחייניתה ולפיזיותרפיסט ציוותה 1,000 דולר בלבד. אלא ששלושה חודשים מאוחר יותר, היא ערכה צוואה נוספת, בה העניקה את רוב רכושה לפיזיותרפיסט – רבע מכספי הדירה שתימכר, ושלושה רבעים מכספיה שבבנק.
מצבה המנטלי והגופני הלך והתדרדר. בהליך אפוטרופסות שהתנהל ב-2010, מינתה השופטת גליק מבימ"ש למשפחה בתל-אביב את התובע כאפוטרופוס על גופה, ואדם אחר – מהעמותה לטיפול בקשישים – כאפוטרופוס על רכושה, בניגוד לרצונו של התובע.
לאחר שנפטרה ב-2012, הגיש הפיזיותרפיסט תביעה לקיום הצוואה האחרונה לרשם לענייני ירושה. אחייניתה של המנוחה הגישה התנגדות, והעניין הועבר אל ביהמ"ש למשפחה בתל-אביב. האחיינית – שבהליך כונתה "הנתבעת" – הגישה גם תביעה משלה, לקיום הצוואה המוקדמת יותר, מאוגוסט 2008.
התובע טען באמצעות עוה"ד אברהם ששון וחגי מאירי, כי הצוואה מבטאת "הכרת תודה" על טיפולו הטוב והמסור.
את הנתבעת – קרובת משפחתה היחידה של המנוחה והיורשת שלה על פי דין – ייצג עו"ד יניב גיל, שטען כי יש לפסול את הצוואה השנייה, כיוון שהיא נערכה כתוצאה מ"השפעה בלתי הוגנת" של התובע על המנוחה. בנוסף נטען שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה.
יצר תלות מוחלטת
"שוכנעתי כי מצבה הקוגניטיבי והפיזי של המנוחה לעת עריכת הצוואה היה מורכב, בעייתי ומעורר ספקות ובפרט בנוגע ליכולתה של המנוחה להבין את טיבה של הצוואה", כתבה השופטת ורד שביט פינקלשטיין שקיבלה את עמדת הנתבעת.
עדויות הצדדים, כולל עדויות של קרובי משפחה "רחוקים" שאינם בעלי אינטרס חיזקו את המסקנה בדבר מצבה הבעייתי של המנוחה. כך למשל, קרוב שנפגש איתה יומיים לאחר עריכת הצוואה סיפר כי "לא הייתה צלולה, היא בקושי דיברה ולא הבינה".
כמו כן, עדותו של עורך הצוואה העלתה תמיהות וסתירות שפגמו בגרסתו שלפיה המנוחה הייתה צלולה. כך לדוגמא, בבית המשפט הוא אמר שלא דיבר עם התובע וייצג רק את המנוחה, אולם למרבה ההפתעה, בחקירתו התברר שנפגש עם התובע מספר פעמים לפני ואחרי עריכת הצוואה, ואפילו ייצג אותו בהליך האפוטרופסות.
בנוסף, השופטת קבעה כי הייתה השפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוחה, שעשה שימוש באמון שרכשה לו. השופטת כתבה, בין היתר, כי התובע הפר קודים אתים ומוסריים, יצר מצב שהמנוחה תלויה בו בכל ענייני היומיום, ופיקח על כל דבר, כולל על ענייני הכספים. כמו כן, לתובע הייתה מעורבות "רבה וממשית" בעריכת טיוטות הצוואה.
השופטת אף הבהירה כי העובדה שהמנוחה ערכה שלושה מסמכים משפטיים שונים בארבעה חודשים (טיוטה ושתי צוואות), מעידה על בלבול ועל כך שהמנוחה הייתה נתונה להשפעה.
ואם זה לא מספיק, השופטת הבהירה כי התנהלות התובע בתיק כללה הצהרות כוזבות, הסתרת מסמכים ופרטים מהותיים ואפילו "הטעייה חמורה של בית המשפט".
בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את התנגדות האחיינית-הנתבעת ודחתה את תביעת התובע, שחויב בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
לקריאת פסק הדין לחצ/י כאן
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין