לאחר שבימ"ש השלום פסק לגליק פיצוי של כ-30 אלף שקל על עיכובו שלא כדין, הפחית המחוזי את סכום הפיצוי ל-3,000 שקל בלבד. בקשת רשות הערעור שהגיש גליק התקבלה בחלקה.
בספטמבר 2009 דחה בג"ץ את עתירתו של פעיל הימין יהודה גליק, שנפצע לאחרונה באורח קשה כשפלסטיני ניסה להתנקש בחייו בהר-הבית, לאחר שנקבע כי לא הוכח שהמשטרה מפלה לרעה יהודים דתיים לעומת יהודים שאינם דתיים לעניין עלייה להר הבית.
זכויותיכם נפגעו?
פנו לעורך דין חוקתי ומנהלי
לאחר שניתן פסק הדין, גליק החל לפעול להוכחת טענותיו. בדצמבר 2009, הוא הגיע לעמדת הבידוק שבכניסה להר הבית, נעמד על כיסא מחוץ לתור, וניסה לצלם את פעולת השוטרים. השוטרים עיכבו אותו בטענה שהוא יוצר פרובוקציה.
בימ"ש השלום שחרר את גליק בערבות עצמית של 1,000 שקל, ונקבע כי עמידתו על הכיסא אינה יוצרת פרובוקציה כשלעצמה, ויש לאפשר לו לצלם כדי להוכיח את טענותיו.
ביום שלמחרת גליק הגיע שוב לעמדת הבידוק כדי לצלם, ונעצר שוב בטענה שהוא יוצר פרובוקציות במקום. ביהמ"ש שחרר את גליק ללא תנאים מגבילים, ובערעור המדינה על ההחלטה, נקבע כי יש להבהיר לגליק כי על אף שלא נאסר עליו לצלם, עליו לעשות זאת מבלי להפריע לפעולת השוטרים.
תביעה נזיקית שהגיש גליק נגד המדינה לבימ"ש השלום התקבלה, ונקבע כי הוא עוכב רק בשל היותו מוכר כ"פרובוקטור" ולא עקב הפעולות שנקט, והמדינה חויבה לפצותו ב-29,700 שקל בגין עגמת נפש, לשון הרע והפגיעה בזכויותיו. ערעור שהגישה המדינה על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי התקבל, והפיצוי הופחת ל-3,000 שקל בלבד.
על החלטה זו הגיש גליק בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. הוא טען, כי פיצוי של 1,500 שקל על כל עיכוב שווא הוא מגוחך, ולא משקף את הפגיעה הקשה בזכותו החוקתית לחירות.
המדינה טענה, כי הבקשה אינה מצדיקה עוד דיון. לטענתה, המחוזי צדק כשהפחית את הפיצוי, שכן גליק עוכב בלבד - ולא נעצר מאחורי סורג ובריח. עוד הוסיפה המדינה, כי יש להתחשב בהתנהגותו הכללית של גליק, שהיה בה משום התגרות בשוטרים באזור הרגיש של הר הבית – גם אם היא לא הצדיקה את העיכוב.
עיכוב חמור
השופט אליקים רובינשטיין ציין, שבדרך כלל, הפחתת פיצוי לא מצדיקה דיון בגלגול שלישי, אולם מקרה זה מצדיק דיון שכזה לאור רגישותו הציבורית.
השופט, קבע כי המערער עוכב פעמיים שלא כדין למספר שעות, וכי עיכובו בפעם השנייה חמור בהרבה מהראשונה, משום שהוא נעשה בניגוד להחלטת ביהמ"ש שניתנה יום קודם לכן. לפיכך, קבע השופט רובינשטיין, כי יש להעמיד את סכום הפיצוי על 7,500 שקל – 2,500 שקל בגין העיכוב הראשון, ו-5,000 שקל בגין העיכוב השני. בנוסף, המדינה חוייבה לשלם לגליק הוצאות משפט בסך 2,500 שקל.
השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר הצטרפו לפסק הדין, שנחתם באיחולי רפואה שלמה לגליק. השופט דנציגר גם קרא לביצוע תיקוני חקיקה שיסירו כל ספק בנוגע למגבלות על סמכויות העיכוב של המשטרה.
"מעצר ועיכוב על ידי משטרת ישראל טומנים בחובם פגיעה בחירותו של האזרח", מוסר עו"ד יובל קגן שעוסק במשפט חוקתי ופלילי. "לכן, כשהפגיעה נעשית שלא כדין, זכאי הנפגע לתבוע פיצוי. לאחרונה, מבקרים בתי המשפט את מעצרי השווא והעיכובים המיותרים ופוסקים פיצוי, שגובהו נגזר מעומק הפגיעה ומהתנהגות המשטרה. זהו מסר למשטרה לבל תפעיל סמכותה באופן שרירותי ולאזרח הקטן שיכול לתבוע בגין הנזק שנגרם לו".
*המגיב לא ייצג בתיק
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין