"קרסו מוטורס" פיטרה מנהל מכירות רק משום שלא הסתדר עם אחת העובדות הכפופה לו, מבלי להתריע בפניו או לתת לו הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמו. בית הדין לעבודה קבע שהחברה הפרה את חובת תום הלב.
ביוני 2011 מונה מנהל חדש לאחד מצוותי המכירות ב"קרסו מוטורס". לעבודתו התקבל בשל היכרות קודמת מהימים בהם עבד בחברה הקשורה ל"קרסו".
כחודש לאחר תחילת העבודה, חשד המנהל שאחת המוכרות תחת פיקוחו מעבירה דוחות שעות כוזבים ונוהגת לציין שעבדה ימים שלמים גם כש"חתכה" מוקדם.
משפנה למנהלו הישיר ושיתף אותו בחשדותיו, הסתבר לו שמנהלו מעדיף לגבות את המוכרת. כחודשיים לאחר מכן, זימן אותו המנהל לשיחה, שבסופה מסר לו מכתב בו טען שאינו מרוצה מתפקודו. כשבועיים לאחר השיחה, נמסר למנהל המכירות מכתב פיטורים.
המנהל המפוטר הגיש תביעה נגד "קרסו" באמצעות עו"ד צפי הלפגוט ממשרד עורכי הדין הלפגוט, אדרי ושות', לפיצוי על הפרת זכויותיו ועל נזקים שלטענתו נגרמו לו, כמו הפסד השתכרות ופגיעה בשמו הטוב.
התובע טען כי פוטר רק בשל הגיבוי המוחלט שניתן לאשת המכירות, על אף שקריה. פיטוריו לאחר מספר מועט של חודשי עבודה ועל אף שהצליח בתפקידו, הקשו עליו למצוא עבודה אחרת. את גרסתו הוא תמך בעדות עובד חברה ולקוח מרוצה. עוד טען כי השיחה עם מנהלו האישי לא הייתה שימוע ופיטוריו נפלו עליו כרעם ביום בהיר.
הנתבעת שיוצגה ע"י עו"ד אורית ז'ילוני-קליינמן, טענה שפיטרה את התובע מאחר שלא הייתה מרוצה מעבודתו. לעדות מנהלו הישיר, התובע לא הגיע להישגי מכירות מרשימים ולא השתלב מבחינה חברתית. עוד נטען כי התובע הוא שבחר, מרצונו, לעבור למרכז, וכי היחס הקשה לאשת המכירות - שאכן נמצאו אי-סדרים בדיווחיה - לא היה מוצדק. לעמדתה, החברה לא מקפידה על שעות עבודה מדויקות כיוון שהמוכרים מקבלים שכר גלובאלי. כיום, אגב, עובדת אותה מוכרת בתפקידו של התובע.
לא הסברים ולא שימוע
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קיבלה את התביעה בחלקה. השופטת קבעה שהתובע היה מוכר לנתבעת, כך שלא היה "חתול בשק", ושהוא נאלץ להעתיק את מגוריו מהצפון למרכז בשביל העבודה. שני אלה אמנם לא חייבו את הנתבעת לתקופת עבודה מינימאלית, אבל הצדיקו לתת לו הזדמנות נאותה, מעבר לחודשי עבודה ספורים, להוכיח את עצמו.
השופטת העירה על מחדליה הראייתים של הנתבעת: היא לא הביאה את אשת המכירות לעדות, לא העידה לקוח או עובד לא מרוצה ואף לא הראתה אי-אילו נתונים המעידים על כי התובע לא הצליח בתפקידו.
השופטת דוידוב-מוטולה הצדיקה את התנהלות התובע מול אשת המכירות והוסיפה שהטענה שאין משמעות לדיווח השעות אינה מתקבלת על הדעת.
לנוכח זאת, השופטת שוכנעה שהסיבה לפיטורי התובע היא המשבר מול אשת המכירות וההחלטה להעדיפה על פניו, וקבעה שהנתבעת הפרה את חובת תום הלב כלפי התובע. לשיטתה, יש טעם לפגם בכך שהמנהל לא ביקש ממנו לנסות להסדיר את יחסיו עם העובדת לפני שהחליט לפטרו.
גם שימוע כדין לא היה כאן, קבעה השופטת. השיחה האישית לא הוגדרה כשיחת שימוע והתובע הוזמן אליה מבלי שהתאפשר לו להתכונן או להתגונן.
לבסוף, חייבה השופטת את הנתבעת לשלם לתובע 42 אלף שקל הכוללים פיצוי על הפרת חובת תום הלב ופיצוי על היעדר שימוע, בתוספת הוצאות משפט של 6,500 שקל.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין