ביהמ"ש למשפחה קיבל תביעת אישה שביקשה לבטל הסכם גירושין לאחר שגילתה כי בעלה לשעבר שיקר לה במשך שנים בנוגע ל"עיסוקו הבטחוני" וגם בכך שניהל רומן עם אישה אחרת. מדוע המחוזי הפך את ההחלטה?
השניים נישאו ב-1989 ובמהלך השנים נולדו להם שלוש בנות. ב-2007 הם התגרשו בהסכם שנחתם לאחר מו"מ ממושך, ואשר התמקד בשאלת זכויות האישה בחברה של הבעל. בעיקרו של דבר, הוסכם כי 15% מהמניות של הבעל בחברה ייפדו במועד ההנפקה המיועדת לציבור (2009), ולאחר תשלום מס, תמורתן תשולם לאישה. ברבות השנים החברה הלכה והצליחה.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
לימים האישה ביקשה לבטל את ההסכם, לאחר שגילתה שני גילויים מרעישים: האיש מעולם לא שירת במוסד כפי שטען לאורך שנים (בתור הצדקה לכך שנעדר מהבית), ואף ניהל רומן ארוך עם אישה אחרת, ממנה גם נולדו לו ילדים.
לפני שלוש שנים, ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א קיבל את תביעת האישה וביטל את הפרק בהסכם המתייחס לחברה, ואף פסק לזכותה פיצוי בסך 200,000 שקל על הסבל שנגרם לה.
על פסק דין זה הגיש הבעל ערעור בביהמ"ש המחוזי בת"א, בו טען באמצעות עוה"ד שי גולדנברג, כי ביהמ"ש טעה כשקבע כי האישה עשתה "ויתור כלכלי" לטובתו מתוך אמון כלפיו, או משום שחשבה כי הוא משרת במוסד.
טענתו המרכזית הייתה שהיא פשוט העדיפה לקבל אחוז עתידי נמוך אך בטוח (וללא השתתפות בחובות החברה), כלומר העדיפה סיכוי עתידי על פני סיכון בהווה, בלי כל קשר למה שידעה עליו.
המשיבה, אותה ייצגו עוה"ד יהודית מייזלס וחופית בן-עזרא כהן, טענה כי השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט לא הייתה שאלת הויתורים הכלכליים שלה בהסכם הגירושין, אלא שאלת הטעות, ההטעיה והמרמה של המערער, שהוכחו בבית המשפט למשפחה.
לטענתה, אין מקום להתערב במישור העובדתי של פסק הדין, שהוכרע לאחר דיונים רבים.
בהקשר זה המשיבה חזרה וטענה כי בהסכם הגירושין היא ערכה ויתור רכושי משמעותי לעומת המגיע לה על פי דין, אלא שוויתור זה היה מושתת על שקרים של המערער.
עשתה בחירה רציונלית
באופן חריג יחסית, השופט חגי ברנר, שכתב את פסק הדין בהסכמת סגני הנשיא השופטים ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי, סבר כי ביהמ"ש למשפחה שגה באופן שמצדיק התערבות גם בממצאים העובדתיים (ולא רק בשאלות משפטיות).
השופט הסכים שהמערער הוליך את המשיבה שולל, אולם חלק על הקביעה שלפיה המשיבה ויתרה "ויתור כלכלי" במסגרת הסכם הגירושין.
בעניין זה השופט ציין כי "הטענה לפיה פועלו הבטחוני הנטען של המערער (שלא היה ולא נברא) הוא שהניע את המשיבה לוותר לו ויתור רכושי, לא רק שלא הוכחה, אלא שהיא גם אינה הגיונית על פניה ואינה סבירה".
בהתאם לשווי המניות ומצב החברה במועדים שונים – מועד הקרע, מועד חתימת הסכם הגירושין ומועד ההנפקה – השופט השתכנע כי המשיבה ביצעה בחירה רציונלית ומושכלת, כשבחרה לקבל אחוזים מופחתים בחברה במועד נדחה במקום אחוזים גבוהים יותר באופן מיידי.
לפיכך, השופט פסק שאין לבטל את הסכם הגירושין.
בנוסף, השופט קיבל את טענת המערער שלפיה לא היה מקום לפסוק פיצויים לזכות המשיבה. בהקשר זה השופט הבהיר כי אין פיצויים על נזק לא ממוני שנגרם עקב ניאוף, לא בעוולה של תרמית ולא לפי עוולת הרשלנות.
התוצאה הייתה שהערעור התקבל במלואו. נקבע כי המשיבה תחזיר למערער כל סכום ששילם לה מכח פסק דינו של ביהמ"ש למשפחה, כולל הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד שי גולדנברג
- ב"כ הנתבע: עו"ד יהודית מייזלס ועו"ד חופית בן-עזרא כהן
* עורכת דין שני ליבמן עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין