שופטת בימ"ש השלום בנצרת עינב גולומב קיבלה בשבוע שעבר את תביעת הקונים, לאחר שהשתכנעה כי מדובר בפגם בסיסי שעליו הם לא ידעו לפני שחתמו על החוזה.
בני זוג רכשו דירה בבית דו-משפחתי בטבריה תמורת 600,000 שקל.
לאחר החתימה על החוזה ב-2010, התברר להם דבר דרמטי – בין החלק הצפוני של הבית לבין חלקו הדרומי ישנו רווח של מספר סנטימטרים ולכן המבנה שקוע, ומי יודע מה יעלה בגורלו אם לא ייעשה דבר בנדון.
הם לא ביטלו את ההסכם, אולם דרשו מבעלת הבית ובנה – שניהל בשמה את המו"מ לחוזה – פיצויים בגין הנזק שנגרם להם עקב אי הגילוי האמור. לאחר שהבן סירב הם הגישו נגדו ונגד אמו תביעה בבימ"ש השלום בנצרת.
התובעים טענו, בין היתר, כי לאחר חתימת ההסכם, התגלה להם כי בנכס קיים "פגם ממשי", בדמות אותו רווח שנפער בין שני חלקי הבית. לתביעתם הם צירפו חוות דעת מהנדס, ולפיה החלק הצפוני של הבית שקוע, בלתי יציב ומסוכן, ולכן יש להרוס אותו ולהקימו מחדש.
לדבריהם, בזמן המו"מ לרכישת הבית הנתבעים לא גילו להם על הרווח, שהיה מחופה בעץ והוסתר באמצעות ארון.
הנתבעים הציגו גרסה אחרת. הם טענו כי בפגישה עם התובעים מצבו של הבית הוסבר להם במדויק ולא הוסתר מהם דבר, מה עוד שהתובעים בדקו את הבית לפני ולפנים.
עוד נטען בין היתר כי מדובר בצורת בנייה שהיתה מקובלת כשהבית נבנה לפני עשרות שנים. גם הנתבעים צירפו חוות דעת מהנדס מטעמם, שסבר כי הרווח הקיים אינו מהווה פגם, הבית ראוי למגורים וניתן לחזק אותו באמצעות פעולות פשוטות ובעלות נמוכה.
לנוכח המחלוקת, השופטת עינב גולומב מינתה מומחה מטעם ביהמ"ש, שבעיקרו של דבר גרס שצריך להרוס את החלק הצפוני, כפי שסבר מומחה התובעים.
לא "בלאי סביר"
השופטת גולומב אימצה את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש, שלפיה שקיעתו של החלק הצפוני אכן צפויה להחמיר עד למצב "בלתי נסבל", כלשון המומחה.
לפי השופטת, ליקוי שכזה פוגם באופן יסודי בהתאמת המבנה לייעודו למגורים ולא ניתן לראותו "כבלאי" צפוי או סביר. לפיכך, השופטת הגיעה למסקנה כי "היה קיים פגם בבית שנמכר לתובעים וכי פגם זה עולה כדי "אי התאמה" לפי הוראות חוק המכר".
לאחר מכן, השופטת הבהירה כי גם אם נניח שהנתבעת לא ידעה על בעיית השקיעה ומלוא משמעותה, הרי שלנוכח הסממנים החיצוניים – למשל עמוד תומך וחריג שהנתבעים עצמם בנו בעבר – היה עליה לברר את העניין לפני מכירת הבית או לפחות ליידע את הקונים על כך.
כמו כן, השופטת השתכנעה שהתובעים לא ידעו על הפגם בזמן שהצדדים התקשרו בחוזה, בין היתר משום שהרווח אכן כוסה על ידי הנתבעים.
בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, השופטת פסקה לזכות התובעים פיצויים בסך 75,000 שקל עבור ההפרש בין המחיר החוזי לערך הנכס על אי ההתאמה שבו, וכן פיצוי בגין דמי שכירות עודפים, בסך 5,000. בנוסף לכך הנתבעים חויבו בהוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
* עורכת דין כנרת שמיר מסיקה עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין