שוטר נהרג בתאונת דרכים קטלנית שאירעה ב-2011. נהג משאית, שנמצא אחראי לתאונה, הורשע בהריגה ונגזרו עליו 45 חודשי מאסר. הנהג ערער לעליון בטענה שהורשע על סמך ראיה לא קבילה. ביהמ"ש קיבל את הערעור, והרשיע אותו בעבירה פחות חמורה.
הנאשם, נהג משאית תובלה של מכולות אשפה, היה כבן 22 בעת התאונה שאירעה בשנת 2011. באחת מנסיעותיו מבית שאן ליריחו, איבד הנאשם שליטה על המשאית, ועגלת המטען שהוביל התהפכה ועברה לנתיב הנגדי.
נקלעת לתאונת דרכים?
פנה ל- עו"ד תעבורה
העגלה פגעה בשני רכבים משטרתיים, וכתוצאה מהפגיעה, שוטר אחד נהרג ושוטר נוסף נפגע באורח קשה.
על פי ממצאי חקירת האירוע, הנהג נסע במהירות לא סבירה לתנאי הדרך, לא ערך בדיקה לצמיגיו שהייתה מגלה נקר בגלגל, ונשא מטען כבד ב-20,000 ק"ג מהמותר.
בעקבות זאת הוגש נגדו כתב אישום פלילי והוא הורשע בעבירות הריגה, גרימת נזק לאדם, העמסת מטען יתר ונהיגה במהירות מופרזת. עקב הרשעתו, נגזר עליו עונש של 45 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי, שלילת רישיון נהיגה ל-15 שנה ופיצוי של 20 אלף שקל למשפחת השוטר המנוח.
הנאשם הגיש ערעור על הרשעתו ועונשו לבית המשפט העליון. לטענתו, המדינה לא הוכיחה את משקל המטען שנשא, ולא היה מקום לקבל את תעודת השקילה שהוצגה לבית המשפט כראיה. הסיבה לכך, לטענתו, היא שהמדינה לא העידה את מי ששקל את המטען בפועל, ובמקום זאת העידה את המנהל שלו. מכאן, שמדובר בעדות שמיעה – שאינה קבילה.
המדינה הסכימה כי אכן מדובר בעדות על פי השמועה, אך ציינה כי במקרה זה יש לקבל אותה, שכן לא נגרם למערער כל עיוות דין, וכי מדובר בחריג לאיסור על עדות על פי השמועה שכן מדובר ב"ראייה מוסדית" לדבריה, מנהל מפעל האשפה הכיר את תעודת השקילה וידע להסביר את נתוניה היטב.
פגיעה בזכויות
השופט ניל הנדל הסביר כי ככלל, בית המשפט אינו נוהג להתערב בממצאים עובדתיים במסגרת ערעור, אלא במקרים החריגים שמצדיקים זאת ומקרה זה אינו נמנה עליהם. לפי השופט, טענת המערער היא טענה מהותית לגבי אי-קבילות ראיה, אליה לא התייחסו בית המשפט המחוזי או המשיבה, חרף פניותיו החוזרות בנושא.
השופט ציין כי הצדדים הסכימו על כך שבמידה שייקבע שראיית המשקל אינה קבילה, יורשע המערער בעבירת גרימת מוות ברשלנות במקום בעבירת ההריגה – החמורה יותר. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, הגיע השופט למסקנה כי אכן – תעודת השקילה אינה ראיה קבילה.
השופט קבע כי הראיה לוקה במספר פגמים וביניהם: האחד, שלא הובאה עדותו של מי שערך אותה, והשני כי לא הוכחו דרכי הפקת התעודה. בכך, נפגעה זכותו של המערער לחקור בנושא ולשאול שאלות חשובות כגון, מדוע האדם ששקל את המטען לא מנע מהנאשם לצאת לנסיעה כשהמשאית עמוסה מדי והאם המידע בדבר המשקל החורג נמסר לנהג.
לפיכך, החליט השופט לקבל את הערעור, לזכות את המערער מעבירות הריגה והעמסת מטען יתר, ולהרשיעו בעבירה הפחותה של גרימת מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב.
השופטים יורם דנציגר ועמי פוגלמן הצטרפו לפסק הדין, ולנוכח השוני בענישה בין עבירת הריגה לגרימת מוות ברשלנות, הורו על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, שיכריע לגבי העונש הראוי.
- ב"כ המערער: עו"ד גיל משה
- ב"כ המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין
* עו"ד שי גלעד עוסק בדיני תעבורה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין