מבקשת מקלט מאריתריאה שעבדה בניקיון הוסטל בבני ברק פוטרה ב-2013 במהלך הריונה. בעקבות תביעה שהגישה נגד מעסיקיה היא הוחזרה לעבודה אך נאלצה לעזוב בשל היחס הקשה מצדם. היא הגישה נגדם תביעה נוספת שהתקבלה באחרונה, ותפוצה בכ-30,000 שקל.
התובעת, מבקשת מקלט מאריתריאה, החלה לעבוד בניקיון הוסטל בבני ברק בפברואר 2011 דרך קבלן כוח אדם.
לייעוץ בתחום:
עורך דין עבודה
בשלב מסוים הודיע לה הקבלן כי מנהלי ההוסטל לא מרוצים מתפקודה והוא רוצה להעביר אותה למקום אחר. מכיוון שבאותה תקופה היא הייתה בהריון, היא הגישה לבית הדין לעבודה בתל אביב בקשה לצו מניעה.
הצדדים הגיעו להסכם פשרה ובינואר 2013 ניתן פסק דין שנתן לו תוקף וקבע כי התובעת תוחזר לעבודה וישולמו לה הפרשי שכר עבור התקופה בה לא עבדה.
ואכן, התובעת שבה לעבודתה למחרת, אך עזבה (או ליתר דיוק הועזבה) זמן קצר לאחר מכן. בתביעה שהגישה ביוני 2013 נגד הקבלן והעמותות שמפעילות את ההוסטל היא טענה כי הם פעלו במכוון כדי להמאיס עליה את העבודה.
היא סיפרה כי הושארה לעמוד מחוץ להוסטל במזג אוויר סוער, הוטלו עליה מטלות לא סבירות, לא שולם לה מלוא שכרה והוטחו בה כל הזמן האשמות. לדבריה, בפברואר 2013 פוטרה סופית. היא דרשה לחייב את הנתבעים בפיצויי פיטורים ובפיצוי על בסיס חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הנתבעים טענו מנגד כי יש לדחות את התביעה כנגד העמותות שכן מי שהעסיק את התובעת היה הקבלן לבדו. מעבר לכך הם הסבירו כי התובעת לא תפקדה, נעלמה באמצע ימי עבודה, "מרחה" את הזמן וחיממה אוכל לא כשר במיקרוגל.
לדבריהם, התובעת לא פוטרה אלא התפטרה ללא הצדקה וללא הודעה מוקדמת, על אף שהקבלן הציע לנייד אותה למקום אחר באותם תנאים, ולכן היא לא זכאית לפיצוי כלשהו.
"חיפשו" את התובעת
השופטת עידית איצקוביץ מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה כי בזמנים בהם התובעת הועסקה באמצעות קבלן כוח האדם לא היה לו רישיון לעסוק בתחום ולכן העסקתה הייתה לא חוקית. בנסיבות אלה השופטת קבעה כי כל הנתבעים הם "מעסיקים במשותף".
השופטת ציינה כי התובעת אישרה בעדותה שהיא זו שהפסיקה לעבוד ולכן היא קובעת שעבודתה הסתיימה עקב התפטרות.
השופטת הוסיפה כי להתרשמותה, הנתבעים ביקשו בהתנהגותם לעקוף את פסק הדין שניתן בהליך הראשון ולגרום לתובעת לעזוב על ידי האשמות, הערות והכבדה על העבודה בנוסף לאי תשלום שכרה במועד. נסיבות אלה מזכות את התובעת בפיצויי פיטורים.
השופטת כתבה בנוסף כי אמנם התובעת לא זכאית לפיצוי מכוח חוק עבודת נשים מכיוון שהתפטרה, אך היא כן זכאית לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
השופטת הסבירה כי הנתבעים "חיפשו" את התובעת במטרה לגרום לה לעזוב את העבודה בהוסטל לאחר שהבינו שאין אפשרות לפטרה. מכיוון שההיריון עמד בבסיס הפגיעה בתנאי עבודתה, היא זכאית לפיצוי על הפליה ועגמת נפש בסך 20,000 שקל.
לתובעת נפסק פיצוי גם בגין דמי הבראה ודמי חגים. בסך הכל הנתבעים חויבו לפצות את התובעת ב-32,417 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורן יוגב
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מיכאל יעקובי
* עורכת דין נטלי צרף-רביב עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין