כמעט בלתי אפשרי להבין מדוע אנשים בוחרים להודות במעשה פלילי אף שלא ביצעו אותו: חקירה אגרסיבית, רומנטיקה או סתם פחד מעבריינים הן רק קומץ מהסיבות האפשריות. אז מה קורה כשאדם מודה בעבירה אך מתחרט? עו"ד ליאור בנימין על הסיכוי הקלוש לביטול ההודאה ועל הסכנה שבהרשעת חפים מפשע.
התופעה החמורה של הרשעת חפים מפשע לא פסחה על מערכת המשפט הישראלית ולאחרונה עולות וצצות עוד ועוד פרשיות המעלות חשש להרשעות שגויות. פרשת ברנס היא הדוגמא המוכרת מכולן. ברנס, שנכנע בחקירתו והודה ברצח שלא ביצע, הורשע על סמך הודאת השווא וזוכה רק בחלוף שנות מאסר רבות. הפיצוי שנפסק לו באוגוסט 2010 לא יפצה על השנים האבודות ולא יתקן את העוול. הוא גם לא יביא למציאת הרוצח האמיתי.
כל הרשעה של חף מפשע גורמת לחברה נזק מעצם ה"זיכוי" העקיף של האשם האמיתי, אך הרשעה הנסמכת על הודאת שווא היא חמורה במיוחד כיוון שהיא מייצרת תהליך השחתה של מערכת החקירה והמשפט. במערכת משפטית כמו שלנו, המאפשרת להרשיע אדם (כמעט) על סמך ההודאה בלבד, קיים חשש שהחוקרים יתמקדו בגביית ההודאה רק כדי לסגור את התיק במקום להתעסק באיסוף ראיות חיצוניות ובחקר האמת.
חזרה מהודאה במשפט הישראלי
החוק הישראלי מאפשר לנאשם שהודה בביצוע עבירה פלילית לחזור בו מההודאה. נאשם שמעוניין לבטל את ההודאה חייב לשכנע את בית המשפט שישנן סיבות מיוחדות שמצדיקות את פסילתה. הטענה "הודיתי אך אני לא עומד יותר מאחורי הודאתי" תתקבל אך ורק אם יוכיח חשש ממשי שהודאתו התקבלה שלא מרצונו או בניגוד לאמונתו הכנה שהוא חף מפשע.
בכל מקרה, בתי המשפט אינם נוטים לקבל בקשות מעין אלה ונוהגים בכך ביד קמוצה. הרציונל הוא שאם היד על ההדק תהיה קלה ונאשמים יורשו לחזור בהם מהודאותיהם חדשות לבקרים - ייפגע הניהול התקין של ההליך הפלילי וייגרם שיבוש הליכי המשפט.
כיצד ניתן להוכיח שההודאה ניתנה מרצון חופשי וללא שימוש באמצעים פסולים? כיצד יכול אדם להוכיח שלא עשה מעשה שהודה בו? מדובר בתהליך לא פשוט שתחילתו בבדיקת אופן גביית ההודאה – האם נגבתה באמצעות פעולות ותחבולות שונות כגון הבטחות שווא וכיו"ב.
אין רשימה סגורה של מקרים שבהם בית המשפט ייעתר לבקשה וכל מקרה נבחן בהתאם לנסיבות ולראיות שמביא עמו הנאשם להצדקת בקשתו, כמו למשל, הוכחה שחוקרי המשטרה אילצו אותו להודות באמצעים לא כשרים.
משפט זוטא – מה זה?
אדם יכול להודות בביצוע מחוץ לבית המשפט (למשל, בעת החקירה בתחנת המשטרה), והודאתו תהיה קבילה אם נגבתה בנסיבות חופשיות ומרצונו החופשי של הנאשם, והנאשם מאשר זאת במשפט.
נאשם שבמשפטו כופר בהודאת החוץ, מאלץ את המערכת לערוך לו "משפט זוטא". מדובר בדיון משפטי מיוחד, העוסק אך ורק בסוגיית ההודאה: נסיבות הגבייה, טענות הנאשם כנגדה, הוכחות המשטרה לכך שנגבתה בהתאם לחוק וכיו"ב.
כמה נתונים שחשוב לדעת לגבי משפט זוטא:
- רוב בקשות הפסילה נדחות. למעשה, כמעט כל ההודאות מתקבלות אף שהרבה מהן מופרכות לחלוטין.
- הכרעה במשפט זוטא לרעת הנאשם, מהווה בפועל ראייה סופית ומוחלטת לאשמתו. מעתה, ההליך ימשיך להתנהל מתוך איזושהי ידיעה טבועה שהנאשם אשם במעשיו. הדבר יוצר, כמובן, סכנה גדולה יותר להרשעת שווא, שכן התביעה לא תתאמץ לחפש ראיונות חיצוניות והדרך מכאן ועד להרשעה על סמך ההודאה לבדה – קצרה. ברור שהדבר אינו עומד בכל היגיון משפטי.
כאן כדאי להסביר: גם אם הוכח בסופו של משפט הזוטא שהודאת הנאשם קבילה, הנאשם עדיין לא מורשע. על מנת להרשיעו בעבירה יש צורך ב"דבר מה נוסף". עד היום לא ממש ברור מהו אותו דבר נוסף.
בחוק האמריקאי, למשל, נדרשת פשוט ראייה נוספת ואילו בחוק האנגלי נדרשת "הוכחה מסייעת". בארץ הוגדר הראייה במינוח האמורפי "דבר מה נוסף", מתוך התפיסה שהשופטים מוכשרים להבחין בין אמת ושקר ואינם זקוקים לראייה מסייעת. לדעתי, שופט, מוכשר ככל שלא יהיה, אינו בוחן כליות ולב ואין לו יכולת מוכחת להכריע בין אמת ושקר מבלי להסתמך על ראיות.
למה להודות סתם?
סרטים וספרים רבים עסקו בסוגיית הודאת השווא ויש מגוון רחב של סיבות למתן הודאה כזו, חלקן קשורות בנפש האדם. אמנה אחדות:
- רצון לרצות את החוקרים – בדרך כלל מאפיין אנשים צעירים ו/או לוקים בשכלם או בנפשם, או אנשים שתחושת האשם טבועה בהם.
- השתייכות לקבוצת מיעוט החשה חסרת אונים מול הממסד. מאד קל ללחוץ על אדם שממילא מרגיש נחות ומקופח ולחלץ ממנו הודאה, שכן לתפיסתו, ממילא המערכת נגדו.
- רצון להתפרסם –בימינו, הרצון להתפרסם בתקשורת ולהיות "סלב" מביא אנשים, שלא בוחלים באמצעים, לבחור גם בדרך המשונה של הודאה במעשה פלילי, בעיקר אם הקורבן הוא אישיות מפורסמת.
- לחץ בחקירה – תנאי חקירה לא נאותים ולחץ פיסי או נפשי יוצא דופן עלולים להביא נאשם להודות רק כדי "לגמור עם זה". חשוב לזכור, כי הנאשם נמצא בדרך כלל בתנאי מאסר או מעצר, בלחץ ותוך איום ממשי על חירותו. לפעמים, הדבר גורר את שיבוש הדעת ואת האמונה המוטעית כי הודאה תוביל לשחרור מיידי.
- עייפות מהחיים האזרחיים – הפילוסוף, הסופר והמחזאי הצרפתי ז'אן ז'נה כבר אמר שהוא מעדיף לחיות בכלא מאשר בחברה האזרחית: הכלא מספק תנאי מחייה בסיסיים, מייתר את הצורך להחליט החלטות הרת גורל ולשאת באחריות עצמית.
- איומי העולם התחתון – פעמים רבות נאשמים מעדיפים לקחת על עצמם את האשמה מאשר להתמודד עם עבריינים שחוששים מפני הפללה.
- רומנטיקה - הגנה על בני משפחה ובני זוג באמונה שההודאה תציל אותם מהגרדום.
המניעים להודאות שווא מורכבים ובלתי אפשרי לצפות מראש את כל הסיבות לבחירתו של אדם להודות בפשע שלא ביצע.
מה שקל לצפות הוא את הנזק שעלולה לגרום הודאת השווא לחברה. אף שהחברה מחויבת להגן על עצמה מפניה, לעניות דעתי, כיום למשפט הישראלי אין כלי אפקטיבי להתמודדות עם התופעה, שעלולה להביא לתוצאות קשות עבור הנאשם, הקורבן, משפחותיהם והציבור בכללותו.
בינתיים, מי שצריכים להגן על עצמם מפני הרשעת שווא המסתמכת על הודאת שווא הם הנאשמים. ההמלצה הרווחת לכל אדם שנעצר או מעוכב ונחקר תחת אזהרה היא לממש את כל הזכויות המוקנות לו על פי דין:
- לפני הכניסה לחקירה, ודאי לפני שמודים או מספרים דבר מה, לעמוד על זכות ההיוועצות עם סניגור.
- לא להיכנע ללחצים, להשתדל ולשמור על ערנות ועקביות במתן גרסה לחוקר.
- החוקר מחויב לתעד את הגרסה בכתב ולהעביר אותה לחתימת החשוד. יש לקרוא את הגרסה הכתובה תוך שימת לב והקפדה על כל פרט ופרט לפני שחותמים עליה. במידה והגרסה המתומללת אינה מכילה את כל הפרטים ו/או אינה מדויקת, עדיף לשמור על זכות השתיקה מאשר להודות חלילה בביצוע עבירה שלא ביצעתם. כפי שראינו, ייתכן שלאחר מכן לא ניתן יהיה לתקן את הטעות.
* עו"ד ליאור בנימין עוסק במשפט הפלילי
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין