מפוני גוש קטיף חתמו על הסכם לרכישת דירה במושב בצפון הארץ בהסתמך על הפיצוי שיקבלו מהמדינה. לאחר שהתברר להם שלא כל-כך פשוט לקבל את הפיצוי, הם לא הצליחו לעמוד בתשלומים עבור הדירה, ונתבעו.
משפחה של מפוני גוש קטיף שכרה דירה במושב אילניה. לאחר שבעלי הדירה הודיעו לשוכרים שהם מעוניינים למכור את הדירה, ניהלו הצדדים משא ומתן, ובפברואר 2011 חתמו על הסכם מכר שלפיו השוכרים ירכשו את הדירה תמורת 1.6 מיליון שקל.
בעיות עם הסכם המכר?
פנו ל- עורך דין דיני מקרקעין
במעמד החתימה על ההסכם מסרו השוכרים שיק של 450 אלף שקל כתשלום ראשון, אך השיק חזר. לאחר שבמשך שלושה חודשים השוכרים לא עמדו בהבטחותיהם, הודיעו להם המוכרים שהם מבטלים את ההסכם ודרשו את פינוי הדירה בתום מועד השכירות – יולי 2011.
בתביעה שהגישו המוכרים כחודשיים לאחר הפינוי לבית משפט השלום בטבריה, הם ביקשו לחייב את השוכרים ב-160 אלף שקל – הפיצוי המוסכם על הפרה יסודית של ההסכם.
הנתבעים טענו כי מדובר בתביעה קנטרנית ונקמנית. לטענתם, המשא ומתן התנהל עם אחיו של התובע – שהפך לידיד קרוב של המשפחה. לטענתם, הכסף על הדירה אמור להגיע מפיצויים על פינויים מגוש קטיף, והם הודיעו לו שההסכם יתקיים רק בתנאי שיקבלו את הכסף. לגרסתם, האח הבטיח שלא יידרש מהם כל פיצוי במידה שההסכם לא יצא לפועל ולכן לא דרשו שהתנאי ייכתב בהסכם.
בין היתר הם הוסיפו, כי אותו שיק שהעבירו לתובעים בעת החתימה היה לביטחון בלבד, ובכל מקרה, אם יחויבו בפיצוי יש להפחיתו ב-90% כי הסכום אינו סביר.
אין זכר לתנאי
השופטת אילונה אריאלי קבעה שהנתבעים לא הצליחו להראות בשום צורה שההסכם היה "על-תנאי". בראש ובראשונה, משום שהם נמנעו מלזמן את אחי התובע, שלטענתם הוא זה שניהל עמם את המשא ומתן ואישר להם את קיומו של התנאי. מאחר שהנתבעים לא סיפקו הסבר סביר לכך שלא העידו את האח – הימנעות זו משמשת לחיזוק הראיות נגדם.
למעשה, קבעה השופטת, לשון ההסכם מעידה שכלל לא הותנה בדבר. כך למשל, פורטו בו מועדי התשלומים מבלי שייכתב שישולמו רק בתנאי שהנתבעים יקבלו את הפיצויים מהמדינה. לנוכח העובדה שעל השיק של התשלום הראשון היה מועד פירעון ולא נכתב עליו "לביטחון", שללה השופטת גם את הטענה כי היה אמור להיות לביטחון בלבד.
עוד ראיה לכך שלא היה תנאי להסכם המכר, ציינה השופטת, היא שהנתבעים לא טרחו ליידע את התובעים שלא קיבלו את הפיצוי.
בפסק הדין נכתב: "הנתבעים לא העלו כל הסבר משכנע לכך שתנאי כה מהותי, שיש בו כדי לאיין מכל תוקף את ההסכם כולו... לא צוין ולו ברמז בהסכם. יש לזכור, כי אין מדובר בהסכם זניח או פעוט ערך. מדובר בהסכם לרכישת נכס מקרקעין במחיר של 1,600,000 ₪. אין זה מתקבל על הדעת שהסכם משמעותי שכזה יחתם במחי יד, תוך נטילת התחייבויות כספיות כה כבדות... טענת הנתבעים לקיומו של תנאי כזה הינה בלתי מסתברת...".
משכך, השופטת קבעה כי חילול השיק מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר ועל הנתבעים לשלם את הפיצוי מוסכם, תוך שדחתה גם את הטענה כי סכום הפיצוי מוגזם.
בסיכומו של דבר חויבו הנתבעים ב-160 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של כ-13 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
- ב"כ התובעים: עו"ד תמר רותם
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אלי סגל
* עו"ד דב דוניץ עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין