אישה הגיעה לביה"ח בעין כרם כשהיא סובלת מפרכוסים ומחום. הרופאים ביצעו בדיקות שונות אך המחלה ממנה סבלה אובחנה בשלב מאוחר והאישה נותרה עם נזק מוחי. ביהמ"ש קיבל את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישו האישה ובעלה.
בשנת 2006 סבלה אישה מהתקף אפילפטי מתוך שינה והובהלה אל בית החולים "הדסה עין כרם" שבירושלים כשהיא סובלת מפרכוסים ומחום. בחדר המיון בוצעו בדיקות שונות שפורשו כתקינות, ובמחלקה הפנימית הומלץ על ביצוע בדיקת MRI מוח. מחדר המיון היא הועברה למחלקה הנוירולוגית. במהלך אשפוזה בוצעו בדיקות רבות וניתנו לה מספר תרופות, אך מצבה המשיך להחמיר.
יש לכם שאלה ברשלנות רפואית?
היכנסו לפורום רשלנות רפואית
ההדמיה בוצעה כשישה ימים לאחר אשפוזה. לבסוף התגלה כי האישה סובלת ממחלה נדירה הנקראת "השימוטו אנצפליטיס", הפוגעת במוח.
בסופו של דבר, כחמישה עשר ימים לאחר האשפוז, הרופאים הגיעו למסקנה כי יש לתת לאישה טיפול בסטרואידים, דבר שגרם לבלימת ההתדרדרות ולשיפור במצבה.
האישה ובעלה הגישו בביהמ"ש המחוזי בירושלים תביעה לפיצויים נגד "הדסה", בה טענו כי הרופאים התרשלו במתן הטיפול כלפיה, ובכך גרמו לה לנזקים קשים.
בין הצדדים עלו מספר מחלוקות שבאו לידי ביטוי גם בחוות הדעת שהוגשו מטעמם. המחלוקת העיקרית הייתה בשאלת הטיפול הראוי ודרך האבחון.
התובעים טענו כי לא בוצעו לתובעת הבדיקות הנחוצות בזמן, והיא לא קיבלה טיפול בסטרואידים כמתחייב. לטענתם, לנוכח האיחור באבחון המחלה ובמתן הטיפול המתאים, נותרה התובעת עם נזק קשה – נכות נוירולוגית וקוגניטיבית, וכן מגבלות וקשיים פיזיים.
בנוסף, לדבריהם, אף על פי שהייתה מרותקת למיטה, לא ניתן לה טיפול מניעתי נוגד קרישה לדילול דם – מחדל שגרם לה לדלקת וקרישי דם ברגל שמאל.
מנגד, הדסה טענה כי לא רובצת עליה אחריות לנזקים, בין היתר, כיוון שמדובר במחלה נדירה שקשה לאבחן (בדרך כלל לוקח חודשים לאבחן אותה), והחלטות הרופאים היו סבירות. בין היתר נטען כי בשלב הראשון לא הייתה דחיפות לבצע MRI, שכן בימים הראשונים הפרכוסים לא חזרו על עצמם, מה שכיוון להשערות אחרות.
לגבי מתן סטרואידים, נטען כי התובעים "חכמים לאחר מעשה", ומתעלמים לחלוטין ממורכבות המצב ומהתלבטות הרופאים בזמן אמת, שבו מתן סטרואידים היה מסכן את התובעת אילו המחלה הייתה אחרת.
היה ניתן למנוע
השופט כרמי מוסק קיבל את התביעה וקבע כי רופאי הדסה התרשלו.
השופט קבע כי העובדה שחלפו כחמישה ימים ממועד האשפוז של התובעת ועד לביצוע בדיקת ה-MRI, אינה מתיישבת עם הסטנדרט הרפואי המקובל. השופט התייחס גם לחוסרים חמורים ברישום הרפואי, כך שלא הובאו נימוקים לשיהוי זה במסגרת הרישום.
כמו כן, השופט קיבל את הדעה שלפיה, לנוכח מצבה הקשה של התובעת צריך היה לשקול מתן סטרואידים בשלב מוקדם יותר.
גם העובדה שהתובעת לא קיבלה נוגדי קרישה שעה הייתה מרותקת למיטתה כמה שבועות, לעיתים מחוסרת הכרה או מונשמת, מהווה התרשלות של ממש.
השופט החליט להעמיד את אחוזי הנכות של התובעת על 72%, ובסיכומו של דבר, נקבע כי הדסה תשלם פיצוי של 4.3 מיליון שקל, בין היתר בגין עזרה חיצונית, הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, ובצירוף 750,000 שקל עבור שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
* עו"ד מוטי ארד עוסק ברשלנות רפואית.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין