בתביעה שהוגשה ב-2015 ביקש התובע לאכוף חוזה לרכישת דירה, עליו חתם ב-2012 מול מתווך שהציג בפניו ייפוי כוח מבעל הדירה. הבעלים התנגד לאכיפה וטען כי החוזה נחתם ללא הסכמתו. ביהמ"ש קיבל את עמדת הקונה ופסק כי ייפוי הכוח היה בתוקף במועד החתימה.
ביולי 2012 חתם התובע על הסכם לרכישת דירה ברחוב הגליל בטבריה. ההסכם נחתם מול מתווך דירות שהציג בפני התובע ייפוי כוח מטעם בעל הדירה, תושב ארה"ב, המסמיך אותו לפעול בשמו.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין מקרקעין
בתביעה שהוגשה כנגד בעל הדירה, טען הקונה כי הוא שילם למתווך את מלוא התמורה – 250,000 שקל במזומן ובשלושה תשלומים – עד לתחילת אוקטובר 2012.
בשלב מסוים נכנס הקונה והחל לגור בדירה.
כשלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם, סיפר התובע, בשל מחלוקת בין בעל הדירה לבין המתווך, החליט הבעלים לבטל את ייפוי הכוח ואף קיבל צו מניעה המונע כל שינוי ברישום הנכס.
בתביעה שהוגשה בביהמ"ש המחוזי בנצרת, התובע טען כי ביטול ייפוי הכוח נעשה לאחר שהסכם המכר נחתם ולכן יש לאכוף את ההסכם ולאפשר לו לרשום את הדירה על שמו.
בעל הדירה טען בתגובה כי יש לדחות את התביעה ולהורות לתובע, שמתגורר בדירה כשלוש שנים, לפנות אותה ולשלם לו דמי שכירות ראויים על תקופה זו.
לדבריו, עד לסוף אוקטובר 2012 הוא כלל לא ידע על מכירת הדירה על ידי המתווך ובוודאי שלא הסכים לכך. ייפוי הכוח שבאמצעותו מכר המתווך את הדירה לתובע היה מוגבל לרכישת דירה אחרת ולא הקנה לו את הזכות למכור את הדירה.
הנתבע הוסיף כי הוא לא קיבל ולו "שקל אחד" מעסקת המכר, וטענת התובע כי העביר כסף במזומן למתווך אינה מגובה באסמכתאות.
בנוסף טען הנתבע כי התובע והמתווך מכירים עוד מתקופת שירותם יחד במשטרה, ושניהם פעלו בחוסר תום לב ואף בזדון, כשחתמו על הסכם המכר ללא ידיעתו.
בנסיבות המקרה בהן העסקה התבצעה באמצעות מיופה כוח והבעלות טרם נרשמה על שם המוכר בזמן החתימה על ההסכם, צריכה הייתה להידלק אצל התובע "נורת אזהרה", הוא היה חייב לפנות לבעלים לקבל את הסכמתו, סיכם הנתבע.
"שלוחו של אדם כמותו"
השופט יונתן אברהם הבהיר כי על פי חומר הראיות, ייפוי הכוח שמסר הנתבע למתווך הסמיך אותו לטפל "בכל העניינים הקשורים ברכישה וגם במכירת נכסים בטבריה", ודחה בעניין זה את טענת הנתבע כי ייפוי הכוח היה מוגבל.
לקביעת השופט, הסכם המכר נערך שלושה חודשים לפני שהודיע הנתבע למתווך על ביטול ייפוי הכוח ולכן הוא נחתם כדין.
השופט הוסיף כי אין בסיס משפטי לטענת שלפיה התובע צריך היה ליצור קשר עם הנתבע לפני החתימה על ההסכם, וקבע כי התובע היה רשאי להסתמך על ייפוי הכוח "ללא כל חשש", משלא מדובר בייפוי כוח מזויף או מפוקפק.
השופט קיבל את עדות התובע לפיה כל התמורה על הדירה הועברה למתווך וקבע כי היא לא נסתרה ונתמכה בראיות נוספות.
השופט סיכם כי בעת כריתת ההסכם פעל המתווך בהסמכה מלאה על פי ייפוי הכוח. בהתאם לדיני השליחות – "שלוחו של אדם כמותו" – ולכן יש לתת תוקף לעסקה.
לפיכך קיבל השופט את התביעה ונתן צו לאכיפת הסכם המכר. כמו כן, הורה השופט על השלמת רישומו של התובע כבעלי הדירה בלשכת רישום המקרקעין.
השופט חייב את הנתבע בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד בן חור עובדיה ששון
- ב"כ המשיב: עו"ד מאיר שועה ועו"ד שלומי אלבז
* עורך דין צבי טהורי עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין