בנק "יורו טרייד" חויב לשלם לבעל המניות כ-450,000 שקל מאחר שבשנת 2000 הסכים לפתוח לחברה חשבון ולאפשר לה ביצוע פעולות מבלי לבדוק לעומק פרוטוקולים שהתבררו כמזויפים.
בתביעה שהוגשה נגד הבנק ב-2005 סיפר התובע כי היה אחד משלושה בעלי מניות בחברה לייזום פרויקטים בתחום הנדל"ן.
לדבריו, בין השנים 1996 ו-2000 הוא נתן לחברה הלוואות בסכום של כמיליון שקל. בינו לבין שותפיו נחתם הסכם לפיו אם הפרויקטים לא ייצאו לפועל, הוא יוכל לממש את הקרקעות שרכשה החברה להשבת השקעותיו.
התובע הוסיף כי ב-1996 החברה הייתה צריכה השקעה נוספת ונטלה הלוואה מהבנק למסחר תמורת שיעבוד אחד מנכסיה.
לטענתו, בשנת 2000 החליטו שני בעלי המניות האחרים שהחברה תפרע את ההלוואה שנטלה מהבנק למסחר ותפתח חשבון הלוואות בבנק "יורו טרייד" (שאז היה בנק מורשה וכיום אינו מאושר על ידי בנק ישראל).
הוא עצמו לא היה מודע למהלך וההחלטה התקבלה תוך זיוף פרוטוקולים מישיבת בעלי המניות. לדבריו, בפרוטוקולים אלה הסמיכו שני בעלי המניות האחרים את עצמם כמורשי חתימה מטעם החברה.
לטענת התובע, למרות שהפרוטוקולים המחשידים היו אמורים "להדליק נורות אדומות", הבנק "עצם את עיניו" ופתח את החשבון לחברה. בנוסף, הוא התעלם מתקנון החברה המאפשר לה לבצע רק פעולות שאושרו על ידי כל בעלי המניות ואפשר לשני שותפיו להתנהל בחשבון כרצונם. כתוצאה מכך, הצליחו שני שותפיו לרוקן את החברה מנכסיה והביאו להתמוטטותה.
התובע סיכם כי הבנק התנהל כלפיו באופן שערורייתי תוך הפרת חובות האמון ותום הלב. לנוכח זאת, דרש התובע שהבנק ישיב לו את סכום ההלוואה שהעמיד לחברה.
הנתבע טען מנגד כי לא היה פגם בפתיחת החשבון וכי התובע ידע על פתיחת החשבון בזמן אמת ואף חתם בפני הבנק על כתב ערבות בלתי מוגבל לחברה ב-2002.
עוד נטען כי התובע בחר מרצונו שלא להתערב בניהול החברה ואם יש לו טענות בגין אי הצלחת החברה, עליו להפנות אותם ליתר בעלי המניות. הבנק הוסיף כי החברה הותירה חוב כספי משמעותי בחשבון ולכן הוא מימש את נכסיה בהוצאה לפועל, אך אין לייחס לו אחריות כלשהי לנזקי התובע.
"עצם את עיניו"
השופטת נאוה ברוורמן מבית משפט השלום בתל אביב כתבה כי הפרוטוקולים שהוצגו לבנק עם פתיחת החשבון, בהם שני בעלי המניות המסמיכים עצמם כמורשי חתימה גם מאשרים את הפרוטוקולים, מעוררים "ספקות ותהיות" בלשון המעטה. בנסיבות אלה, לדבריה, היה על הבנק לברר לעומק מה מתרחש בחברה.
בנוסף קבעה השופטת כי הבנק אפשר שלא כדין ביצוע פעולות בחשבון למרות שהוצג בפניו תקנון החברה לפיו אין לאפשר ביצוע פעולות ללא חתימת כל בעלי המניות.
לקביעת השופטת, הבנק "עצם את עיניו" ביחס למסמכים שהוצגו בפניו. כמו כן, הייתה מוטלת עליו חובה ליידע את התובע על מצבה האמיתי של החברה בטרם החתמתו על מסמך הערבות הבלתי מוגבלת.
יחד עם זאת קבעה השופטת כי גם התובע, כאיש עסקים, אשם במצב. לדבריה, התובע ידע על כוונת שני שותפיו לפתוח חשבון בבנק יורו טרייד אך לא עקב אחרי התפתחות העניינים.
בסיכומו של דבר, השופטת העריכה את אשמתו של הנתבע ב-50% וחייבה אותו לשלם לתובע 444,635 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות של 50,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין רונן שחר ממשרד שחר-רוזנשטיין עוסק בדיני בנקאות
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין