ביהמ"ש המחוזי בת"א הכריע לאחרונה בסכסוך שבין האונ' העברית לבין אדריכלית שהייתה מעורבת בתכנון מוזיאון בצ'ילה. השופטת דחתה את רוב טענות התובעת וקבעה שהסקיצות שלה אינן יצירה מוגנת.
בני משפחה המתגוררים בסנטיאגו, צ'ילה, ביקשו להקים בעירם פרויקט חינוכי – מוזיאון להוראת ההיסטוריה של העם היהודי – לשם הנצחת אביהם. לשם כך הם פנו בדצמבר 2010 לאוניברסיטה העברית בירושלים.
לייעוץ בזכויות יוצרים:
עורך דין קניין רוחני
האוניברסיטה הטילה את עיצוב ותכנון הפרויקט על אדריכלית, וזאת תמורת שכר מסוים, שהוגדל בשלב מאוחר יותר כאשר התכנון השתנה וגדל.
לימים האדריכלית פוטרה מתפקידה והפרויקט הוקם באמצעות אחרים. בעקבות זאת, היא הגישה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב תביעה נגד האוניברסיטה וגורמים נוספים המעורבים בפרויקט, בגין הפרת זכויות יוצרים.
בעיקרו של דבר, היא טענה כי הנתבעים עשו שימוש בתכניותיה לצורך תכנון ועיצוב המוזיאון, תוך שינוי התוכניות ללא הסכמתה ומבלי להזכיר את שמה ותרומתה לפרויקט ובמלי לשלם לה את מלוא השכר שהובטח לה.
התובעת מנתה 44 תכניות שהוכנו על ידה במסגרת עבודתה בפרויקט, המהוות לטענתה יצירות אדריכליות/אומנותיות, שבהן הפרו הנתבעים את זכויותיה. לשיטתה, תוכניות אלה זכויות מוגנות בהתאם לחוק זכויות יוצרים.
מנגד, האוניברסיטה טענה כי בין היתר התכניות כפי שהוגשו על ידי התובעת אינן מהווה יצירה המקנה לה זכויות יוצרים כלשהן, כיוון שהן לא עונות על דרישת ה"מקוריות" הנדרשת בחוק זכויות יוצרים.
האוניברסיטה אף הגישה תביעה נגדית, בה נטען כי התובעת גרמה לה לנזקים כספיים ותדמיתיים, כתוצאה ממחדליה של התובעת ואוזלת ידה בביצוע הפרויקט.
יצירה להבדיל מרעיון
השופטת ד"ר דפנה אבניאלי כתבה פסק דין ארוך ושיטתי. הקביעה המרכזית והמעניינת הייתה בשאלת זכויות היוצרים. השופטת קבעה כי ה"סקיצות ראשוניות" של התובעת אינן נחשבות "יצירה מקורית" מוגנות לפי דיני זכות יוצרים.
השופטת הסבירה כי סקיצות אמנם עונות למבחן "ההשקעה", אולם התובעת לא הוכיחה שסקיצות שכאלה עונות שני המחבנים הנוספים – המקור והיצירתיות – הנדרשים להוכחת "מקוריות".
"לא די בעובדה כי אדריכל ערך "סקיצה ראשונית" של מבנה או עיצב פנים מבנה, על מנת שאלה יחשבו כיצירה מוגנת על פי חוק זכות יוצרים, אלא אם הוכח מוטיב המקוריות והאומנותיות בבסיס יצירתו", כתבה השופטת, והוסיפה כי התובעת "נתפסה לכלל טעות קונספטואלית של הבנת המונח 'יצירה', להבדיל מרעיון או סקיצה גרידא".
כמו כן, השופטת התרשמה כי השינויים בתכניות המוזיאון היו כורח המציאות ונדרשו על ידי הגורמים המקצועיים שלקחו חלק בפרויקט, על מנת להוציאו לפועל.
עם זאת, השופטת סברה שראוי היה לתת לתובעת קרדיט על פעולותיה, וזאת לא כהפרה של זכות יוצרים אלא בשל הפרה של זכותה החוזית לאזכור שמה כמעורבת בפרויקט, הן ב"קיר הקרדיטים" והן באתר האינטרנט של המוזיאון.
בתוך כך, לאחר שניתחה את ההסכמים השונים שנחתמו בין הצדדים, השופטת דחתה את דרישתה של התובעת להפרשי שכר, וקבעה כי היא חסרת בסיס.
לגבי התביעה הנגדית, השופטת לא התשכנעה שלאוניברסיטה נגרם נזק כלשהו – לא ממוני ולא תדמיתי – כתוצאה מהתנהלותה של התובעת.
בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה באופן מאד חלקי, והתביעה הנגדית נדחתה. השופטת חייבה את האוניברסיטה לשלם לתובעת פיצוי בסך 30,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל, בגין הפרת התחייבותה לפרסם את השתתפותה בהקמת המוזיאון על גבי "קיר הקרדיטים" של המוזיאון ובאתר האינטרנט שלו.
האוניברסיטה חויבה להוסיף את שמה של התובעת כמשתתפת בפרויקט באתר האינטרנט של המוזיאון.
* עורך דין עמרי ארז עוסק בקניין רוחני
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין