לאחר שבני הזוג התגרשו, החליטה האם לעבור עם בתם מהמרכז לצפון ודרשה כי האב יישא בנטל הנסיעות שכרוך במפגשים עם בתו. המחלוקת בין ההורים הגיעה עד למחוזי.
בני הזוג התגרשו במאי 2009, וקבעו בהסכם הגירושין שהיה והאם תעבור בעתיד לצפון, הסדרי הראייה בין האב לבתו הקטינה ישונו, בתיאום בין ההורים. האם אכן עברה לצפון, אך לא הגיעה עם האב להסכמה בנוגע לשינוי הסדרי הראיה, ובאוגוסט 2013 הוא הגיש תביעה בנושא לביהמ"ש לענייני משפחה ברמת גן.
לפורום דיני משפחה של פסקדין כבר נכנסתם?
ביהמ"ש קבע את הסדר הראייה בין האב לבתו ובנוסף, התייחס לסוגיית נטל ההסעות. לקביעתו, מאחר שהאם היא שעברה לגור בעיר מרוחקת, עליה לתת יד ולהשתתף בהסעות הקטינה לאביה, כשליש מהפעמים, אם כי נקבע שהאב יישא במלוא הוצאות הנסיעות – שלו ושל גרושתו.
האם הגישה בפברואר 2014 ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א. לדבריה, הוטל עליה נטל חריג שפוגע אנושות בשגרת חייה, שכן את מעט הזמן הפנוי שנותר לה היא נאלצת לבלות בדרכים.
עוד לטענתה, דמי המזונות הנמוכים שהאב חויב בהם היו בהתחשב בכך שהוא זה שאחראי להסעות הילדה.
האב טען, כי הוא זה שמממן את כלל הנסיעות וכל שנותר לאם הוא להשתתף בשליש מנטל ההסעות הפיזי. לשיטתו, מדובר בחלוקה סבירה והוגנת, בהתחשב בכך שהאם היא זו שבחרה לעבור לצפון.
גם האם תטה שכם
השופט חגי ברנר ציין כי אכן, "...אך ראוי הוא שגם המערערת תטה שכם ותיטול חלק בסידורים המתחייבים כתוצאה משינוי מקום מגוריה...". הוא הוסיף, כי מעבר לעובדה שהמשיב נושא לבדו במימון הנסיעות – הוא גם זה שנושא בעיקר נטל הזמן הכרוך בהן.
עם זאת, השופט החליט להקל מעט על המערערת, כך שתידרש להסיע את הילדה פעם אחת בשבוע בלבד. לעניין המזונות, ציין השופט, כי אם המערערת סבורה שהסדרי הראייה החדשים מצדיקים הגדלה של חיוב האב במזונות – פתוחה בפניה הדרך להגיש בקשה מתאימה לביהמ"ש לענייני משפחה.
סגן הנשיא ואב"ד הדין ישעיהו שנלר וסגן הנשיא ד"ר קובי ורדי הצטרפו לפסק הדין.
השופט שנלר ציין, כי לא ניתן להתעלם מכך שבמקרה זה האב ידע על מעברה המתוכנן של האם והסכים לכך, וגם אין להעניש את האם על שבחרה לעבור להתגורר במקום אחר לאחר הגירושין.
הוא הוסיף שלמעט מקרים חריגים, הורה משמורן לא אמור להסיע את הקטין שבחזקתו להורה האחר.
"חיוב שכזה תוצאתו כי ההורה האחר יהיה פנוי לעצמו למשפחתו החדשה באותם ימים שהקטין אינו שוהה עמו, ומאידך ההורה המשמורן, גם בימים שהקטין אמור להיות אצל ההורה האחר, ובאופן שיאפשר לו באותו יום להתפנות לעצמו, נאלץ אף באותו יום לטיפול בקטין", קבע השופט לסיכום. הערעור התקבל בחלקו כאמור, ולא ניתן צו להוצאות.
פסק דין זה מעלה לדיון סוגיה מורכבת הנוגעת להשלכות שיש בשינוי מקום המגורים של הילדים לאחר הגירושין. פסה"ד עוסק בפן הלוגיסטי של קיום הסדרי ראיה באילוצי מרחק, הגם שההשלכות רחבות טווח בהרבה והן נוגעות אף למהות הקשר בין ההורה הנותר באזור המגורים הקודם לבין הילדים, שמרכז חייהם משתנה.
על פי רוב, בתי המשפט כן יטו לקבוע חלוקה של נטל ההסעות בנסיבות של החלטה חד צדדית על מעבר מגורים. דומה שבנסיבות המקרה הנ"ל, שיקול נכבד בהקלה עם האם, נבע מן העובדה ששינוי מקום המגורים היה ידוע וצויין בהסכם הגירושין.
* עו"ד ד"ר שרון פרילינג עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין