סכסוך בין בני זוג שהתגרשו אמור היה להסתיים כבר ב-2013, אלא שהתיק "נעלם" ועד היום אחת מסוגיות הרכוש לא הוכרעה. לאחרונה דחה בית הדין הרבני בירושלים את תביעות האישה בעניין דמי שימוש ומיטלטלין.
הצדדים התגרשו ב-2009 והסכימו לדון בנושאי הרכוש אחרי הגט. באותן שנים בית הדין האזורי בירושלים פטר את הבעל מלשלם לאשה את כתובתה, מאחר שהתרשם שהיא הייתה הגורם המרכזי בפירוק המשפחה. אלא שביה"ד הגדול קיבל ערעור שהגישה האישה וזיכה אותה בכתובה אף שלאחר מכן ציין בית הדין האזורי כי ההכרעה התבססה על מידע מוטעה.
לשאלות על חלוקת רכוש:
פורום דיני משפחה
ואולם, בנוגע לשימוש בדירה והריהוט והחפצים, לא הייתה הכרעה. לאחר שהתקיימו דיונים, בשנת 2013 החליט בית הדין האזורי על כל ענייני הרכוש פרט לעניין אחד: השימוש שעשה הבעל בדירה המשותפת לפני הגט וחלוקת הריהוט. הוא הורה לצדדים להגיש סיכומים בעניין אך לא ברור אם הוגשו כאלה, ונראה כי התיק נעלם.
משחלפו השנים ללא הכרעה, הגישה האישה לפני כחודש וחצי תביעה נוספת בה ביקשה לחייב את בעלה לשעבר בדמי שימוש ראויים על הזמן שגר בדירה לבדו וכן במחצית שווי המיטלטלין (ריהוט וחפצים) שנותרו בדירה והוערכו בסך של כ-74,000 שקל.
התובעת טענה שבזמנו נאלצה לעזוב את דירת המגורים עקב התנהגות הבעל, ועל כן יש מקום לפסוק לה דמי שימוש ראויים של 1,500 שקל לחודש (מחצית שכ"ד מקובל במקום המגורים של בני הזוג) החל מהיום שנמלטה בשנת 2005 ועד ליום הגט בשנת 2009, כאמור.
אינו "מורד"
אב בית הדין הרב יוסף גולדברג, והדיינים הרב דוד בירדוגו והרב מרדכי רלב"ג הבהירו כי בעניין דמי השימוש בדירה, השאלה העיקרית היא האם הבעל היה בגדר מורד או לא – שכן בעל "מורד" מפסיד את זכויותיו.
בעניין זה הדיינים קיבלו את עמדת בית הדין האזורי שהכיר את בני הזוג שנים רבות וקבעו כי הבעל לא מורד משום שהאישה הביאה לפירוק הבית.
כמו כן, הדיינים הציגו את דעתו של רב שניסה לעזור לבני הזוג בעבר, וסבר כי האישה העלילה על הבעל שקרים וסירבה לשתף פעולה.
לאחר מכן הוצגה גם חוות דעת של יועצת חינוכית בתיכון שבו לומדות בנותיהן של בני הזוג, שהתרשמה כי האישה מתנהגת ב"קיצוניות".
משכך, המשיכו הדיינים, "יש לקבוע בבירור שהבעל מעולם לא היה מורד באשתו" ולכן הוא לא הפסיד את זכות השימוש בחלקה של אשתו בדירה ואינו צריך לשלם לה דבר.
טענות האישה בעניין הריהוט נדחו גם הן. הדיינים התעמקו במסמכי התיק משנים עברו, וציינו בפסק הדין כי "יש להניח שבאת-הכוח הנוכחית של האשה לא ראתה את כל החומר הנ"ל שהיה גנוז בארכיון ביה"ד, ואילו ראתה זאת, לא הייתה מגישה את התביעה הנוכחית".
קביעה זו התבססה על כך שעורך הדין הקודם של האישה הודה פעמיים במסגרת ההתדיינויות כי האישה לקחה חלק מתכולת הדירה, והבעל קיבל חפצים כנגד החפצים שהיא לקחה, כלומר, הייתה כאן חלוקה שווה ביניהם.
משכך, בסיכומו של דבר, תביעת האישה נדחתה לחלוטין.
- ב"כ התובעת: עו"ד לאה אליאב, טו"ר הרב רון אל אהרון
- ב"כ הנתבע: עו"ד משה פרדס
* עורכת דין לידיה חייטוב עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין