האיש טייל להנאתו בחוף נווה ים, כאשר לפתע דרך על מסמר שהיה נעוץ בקורת עץ מכוסה בבד. המועצה האזורית חוף הכרמל נמצאה כאחראית לנזקיו, אך את הפיצוי תקבל חזרה מחברת הניקיון "אור הרעם", שהתרשלה בניקוי החוף.
לפני כחמש שנים יצא האיש בשעת בוקר עם רעייתו לחוף נווה ים, שבשטחה של המועצה האזורית חוף הכרמל. השניים ביקשו להתמקם בסמוך לסוכת המציל, אלא שאז דרכה כף רגלו השמאלית של האיש על מסמר חלוד, שהיה נעוץ בקורת עץ מכוסה בבד שהייתה מוטלת על החוף.
נפגעתם כתוצאה ממחדל?
פנו לעורך דין נזיקין
האיש קיבל עזרה ראשונה מהמציל, ופונה למרפאת "ביקור רופא", שם קיבל טיפול אנטיביוטי בעקבות הפצע בכף רגלו.
כעבור יומיים, החל האיש לסבול מסימני זיהום ופונה למיון בבית החולים "בני ציון" שבחיפה, שם נאלץ לעבור ניתוח בכף רגלו ואושפז למשך עשרה ימים. כעבור חודש אובחנה החמרה נוספת במצב הזיהום, שלוותה באשפוז נוסף של 11 ימים.
לאחר שנה, האיש, כיום בן 60, הגיש תביעה נגד המועצה האזורית חוף הכרמל וחברת הביטוח שלה "כלל" לבית משפט השלום בחיפה.
התובע, נגן צ'לו מקצועי, טען כי עד היום הוא סובל מנכות בכף רגלו השמאלית, המתבטאת בכאבים עזים המקשים עליו לנעול נעליים סגורות כנדרש בהופעותיו.
לדבריו, בעקבות פציעתו הוא הפסיד חודשיים של עבודה, ואף ייאלץ לוותר על הופעות עתידיות מעת לעת.
המועצה הכחישה את הימצאות המפגע, וטענה שהאירוע התרחש בחוף שאינו באחריותה. בנוסף, היא הגישה תביעה נגד חברת הניקיון והמבטחת שלה – "מגדל" – על הפרת התחייבותה.
לטענת המועצה, ככל שגרסת התובע תוכח, חברת הניקיון צריכה לשאת בפיצוי. לתמיכה בטענתה, הגישה המועצה הסכם בינה לבין חברת הניקיון, לפיו התחייבה לאסוף את הפסולת במשך כל ימות השבוע.
במהלך הדיון, טען נציג המועצה כי החוף נוקה ביום התאונה שלוש פעמים, בהמשך שינה את גרסתו וסיפר כי החוף נוקה בפעם האחרונה יומיים לפני התאונה.
כמו כן, נציג חברת הניקיון הודה כי מקום התאונה אכן מצוי בתחום אחריות החברה.
מי צריך לשלם?
סגנית הנשיא השופטת אילת דגן האמינה לעדות התובע, שגרסתו נתמכה בתיעוד רפואי.
מכאן, הבהירה השופטת כי חוף נווה ים, בו נפצע התובע, הוא באחריות המועצה, המחויבת לדאוג לביטחונם של השוהים בחוף.
"אין ספק כי הקרש עם המסמר, סמוך לסוכת המציל, הוא דבר מסוכן שלא צריך היה להמצא בחוף", כתבה השופטת, וקבעה שהמועצה התרשלה כאשר לא ביצעה מספיק ביקורים בחוף ולא איתרה את המפגע.
השופטת ייחסה לתובע אחריות מזערית לאירוע בשיעור של 5%, תוך שציינה כי אנשים אינם צריכים לצפות לקרשים ומסמרים על החוף, והורתה למועצה לשלם לו 84,000 שקל עבור כאב וסבל, הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט של 19,650 שקל.
עם זאת, השופטת ציינה שההסכם עליו חתמה המועצה עם חברת הניקיון למעשה מסיר ממנה את האחריות לנזקי התובע. לכן, חברת הניקיון היא זו שתצטרך לשלם למועצה כל סכום ששילמה לתובע בתוספת הוצאות משפט.
בית המשפט דן בשני פנים של המקרה: העילה הנזיקית והעילה החוזית. רשלנות המועצה היא עילה נזיקית. הפרת החובה מצד חברת הניקיון לנקות את החוף בכל ימות השבוע – היא עילה חוזית. עם זאת, נראה כי ניתן היה לחייב אותה גם בנזיקין, שכן אף היא התרשלה בנקיון. התוצאה, מכל מקום, היא אותה תוצאה.
- ב"כ התובע: עו"ד י. ריינפלד
- ב"כ המועצה: עו"ד א. בלוך
- ב"כ "אור רעם": לא צוין
* עורכת דין מיכאלה מזרחי עוסקת בנזקי גוף
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין