בקשה ליישוב סכסוך היא כלי שבאמצעותו ניתן להשיג שיתוף פעולה מהצד השני באופן פשוט, מבלי להיגרר לתביעות תוקפניות והליכים יקרים, ויחד עם זאת, מבלי לפגוע בזכויות שלנו.
אם כבר מתגרשים, עדיף להתגרש מתוך שיתוף פעולה שיוביל להסכם, ולהימנע מהליכי גירושין ארוכים ויקרים. אך מה קורה כשרק אחד מבני הזוג מבין את זה והשני לא? מה קורה כשהאישה, למשל, רוצה להתגרש בהסכם, אבל בעלה לא מוכן להתגרש בכלל? או שהוא כל כך כועס ופגוע עד כדי כך שאי אפשר לנהל איתו דיון הגיוני?
לשאלות על הליכי גירושין:
פורום דיני משפחה
נורית (שם בדוי) החליטה להתגרש. את ההחלטה היא קיבלה אחרי הרבה שנים של ניסיונות שונים לשפר את הזוגיות שלא צלחו, כולל טיפול זוגי ממושך. אחרי הרבה סבל, ויכוחים ומריבות, היא הגיעה למסקנה שהזוגיות התרוקנה מכל תוכן, ללא תקנה.
נורית רצתה "לעשות את זה יפה" – ללכת עם בעלה לגישור ולהגיע להסכם גירושין. אבל היא ידעה שבעלה לא רוצה להתגרש. באחד הריבים שלהם לפני כשנה, הוא צעק ואמר לה שאם יהיה חייב להתגרש, הוא יילחם בה והיא "לא תראה ממנו שקל".
נורית יכולה לפנות לבעלה, לומר לו שהחליטה להתגרש ולהציע לו לפנות לגישור. הבעיה היא שלמחרת בבוקר יכול בעלה להגיש נגדה תביעות בבית הדין הרבני, בעוד שבמקרה של נורית עדיף לה שאם כבר מתקיימים הליכי גירושין, הם יתקיימו בבית המשפט לענייני משפחה. הסיכון גדול מדי ויש לה הרבה מה להפסיד.
לכאורה, העצה החכמה שאפשר לתת לנורית היא להקדים את בעלה ולהגיש נגדו תביעות בבית המשפט לענייני משפחה. אבל הרי זה מה שהיא לא רוצה – היא לא רוצה תביעות, בית משפט, מריבות, עורכי דין וכו'. היא רוצה הסכם – הוגן, פשוט וחסכוני בזמן, בכסף ובעלויות רגשיות.
יש מוצא מהמלכוד
האם יש מוצא מהמילכוד הזה? האם יש דרך שבה נורית יכולה להשיג את שיתוף הפעולה של בעלה בניהול משא ומתן להסכם, מבלי לאבד את היתרון שיש לה לבחור באיזה מקום יתנהלו הליכי הגירושין אם המשא ומתן ייכשל? התשובה היא כן – קוראים לזה "בקשה ליישוב סכסוך".
נורית יכולה להגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה קצרה, בה היא מבקשת מבית המשפט לסייע לצדדים להגיע להסכם באמצעות הפנייתם לגישור, ייעוץ או פישור. הליכי הגישור והייעוץ מתקיימים ביחידת הסיוע, המורכבת ממגשרים ואנשי טיפול.
לפי החוק, אם הוגשה בקשה כזאת, הצד השני – במקרה הזה הבעל – יקבל פנייה מיחידת הסיוע ויתבקש להגיע לפגישה, בה יצטרך להחליט אם הוא משתף פעולה בהליך או לא. היתרון של הבקשה הוא שהיא לא דורשת פירוט של כל הטענות שיש לנורית נגד בעלה. לא צריך להוציא את כל "הכביסה המלוכלכת" כפי שנעשה לעיתים קרובות בכתבי תביעה רגילים. להיפך, בדרך כלל מנסחים בקשה כזאת באופן מתון ועדין, כדי לא לפגוע בצד השני ולקדם ניהול משא ומתן בין הצדדים. מדובר בהליך לא תוקפני, שמטרתו להביא את הצד השני לכדי גישור והסכם.
ומה קורה אם הצד השני בכל זאת לא מסכים לשתף פעולה ומסרב להופיע? במקרה כזה אין מנוס מהגשת תביעות וניהול הליכי גירושין. החוק קובע שבמקרה כזה, נורית יכולה בתוך 30 יום להגיש את התביעות שלה לבית המשפט, והסמכות לדון תהיה שלו ולא של בית הדין הרבני.
כלומר, על ידי הגשת בקשה ליישוב סכסוך, תחילה נורית מאפשרת סיום של הסכסוך בהסכם ובשיתוף פעולה, ויחד עם זאת גם שומרת על היתרון שמוקנה לה בתור מי שיזמה את ההליכים – לתפוס את הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה, במקרה שהמשא ומתן בינה לבין בעלה ייכשל.
חשוב לציין שכל זה מותנה בכך שהבקשה מוגשת מתוך רצון אמיתי ליישב את הסכסוך בהסכמה. אם בית המשפט יחשוב שהבקשה הוגשה מסיבות טקטיות בלבד, כלומר רק כדי לתפוס את הסמכות שלו, כלל תפיסת הסמכות לא יחול. לכן חשוב מאוד לוודא שגם ניסוח הבקשה וגם התנהגות הצד שהגיש אותה – לפני הגשת הבקשה ואחריה – יעידו על כוונה כנה להגיע להסכם.
מספיק אחד לטנגו
הניסיון מראה שבמקרים רבים, הגשת בקשה ליישוב סכסוך אכן הובילה לניהול משא ומתן ענייני בין בני הזוג ולסיום הסכסוך בהסכם גירושין. כמובן שזה לא תמיד זה מצליח, אך במקרים רבים במקום להגיש מיד תביעות תוקפניות ולהעלות את בני הזוג על מסלול של מאבק משפטי ארוך ויקר, אפשר להביא למשא ומתן ולהסכם בהליך פשוט ומבלי להסתכן בהפסד ב-"מירוץ הסמכויות" בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.
תמיד לימדו אותנו שצריך שניים לטנגו. אולי זה נכון, אבל האמת היא שלפעמים מספיק צד אחד כדי שהשני יסכים לטנגו. תלוי איך מזמינים אותו לרקוד.
* עורך דין אילן יעקובוביץ עוסק בדיני משפחה
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין