מסתורין בבנק הדואר: 8,000 שקל נמשכו מחשבונה של אישה הלוקה בפיגור שכלי אף שלא יצאה באותו היום מההוסטל בו היא שוהה. האישה הגישה יחד עם האפוטרופוס שלה תביעה נגד הדואר. בית המשפט הורה על החזרת הכספים, אף שעד היום לא ברור מי אחראי למעילה.
לאישה הסובלת מפיגור שכלי מונה בספטמבר 2009 אפוטרופוס המנהל את ענייניה. ביולי 2012 האישה יצאה מההוסטל בו היא מתגוררת ומשכה מחשבונה בבנק הדואר 1,000 שקל. יום למחרת, נמשכו מחשבונה עוד 8,000 שקל, אף שבאותו יום כלל לא יצאה מההוסטל.
לאחר שהדבר נודע לאפוטרופוס פנו השניים למשטרה ושלחו על כך מכתב לדואר. שהעניין לא הוסדר, הם פנו לעזרתו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד.
האפוטרופוס טען, כי ידוע לו שאירעו מקרים דומים בבנק הדואר וכי באופן מחשיד, הפקידה החתומה על שוברי המשיכה פוטרה ממש בסמוך למקרה. בתביעה נדרש הבנק להחזיר את הכסף בתוספת פיצוי עבור החזר הוצאות, בזבוז זמן ועגמת נפש. בסך הכל הועמד סכום התביעה על 15 אלף שקל.
הבנק הכחיש את טענות התובעים. לטענתו, התובעים כלל לא יידעו את הבנק בדבר מינוי האפוטרופוס, עניין משמעותי, כיוון שאז יכול היה להיות זהיר יותר בכל הנוגע להתנהלות בחשבון. עוד נטען, כי החתימות על שוברי המשיכה נראות זהות, קרי: של התובעת. הבנק הוסיף שלא נשמרו אצלו צילומי האבטחה מיום האירוע שיכולים היו לשפוך אור על המקרה.
הבנק הגיש הודעת צד שלישי נגד הפקידה המטפלת, אך זו לא הגישה כתב הגנה ולא הופיעה לדיון.
באחד הדיונים אישר האפוטרופוס שהחתימות על שוברי המשיכה נראות זהות, אך עמד על הטענה שהתובעת לא ביצעה את המשיכה השנייה, והעלה השערה שהתובעת הוחתמה על השובר במועד אחר. באותו הדיון גם התבקש הבנק להמציא את צילומי האבטחה הרלוונטיים, אך הבנק הודיע כי הצילומים לא נשמרו.
היעדר צילומי אבטחה: מחדל
הרשמת הבכירה כרמית חדד קיבלה את הטענה שהמשיכה לא בוצעה ע"י התובעת, לאחר שעובדת ההוסטל העידה כי התובעת אינה יוצאת למשוך כסף אלא פעם-פעמיים בחודש ובליווי מדריכה. על כן, קבעה הרשמת שלא ייתכן שהתובעת משכה כסף יום אחרי יום.
עניין בעייתי נוסף, קבעה הרשמת, הוא מועד המשיכה – 8:01 – דקה אחרי פתיחת הבנק: לא ייתכן שבדקה התמימה שחלפה מעת פתיחת הבנק הספיקה התובעת להגיע לדלפק, להציג את מבוקשה, למשוך את הכסף ולקבל לידה שובר משיכה.
עוד פסקה הרשמת, שבנסיבות המקרה אין זה סביר שהבנק לא שמר את צילומי האבטחה. משנשלח למנהל הסניף מכתב בנושא כחודשיים לאחר האירוע, מצופה היה שיבדוק את העניין במצלמות וישמור את הקלטות. משנמנע מלהביא ראיה כל-כך רלוונטית – הדבר משמש לרעתו.
הרשמת, שהחליטה לקבל את התביעה בחלקה, ציינה כי אכן, האפוטרופוס היה צריך ליידע את הבנק על קיומו של הצו כדי לאפשר לו לנקוט זהירות מקדימים שיכולים היו למנוע את המעילה.
לבסוף, הורתה הרשמת לדואר להשיב לחשבון התובעת את אותם 8,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 750 שקל. השופטת לא אישרה פיצוי נוסף מעבר לכך, בין היתר, משום שלא כל אי-נחת או אכזבה מצדיקות פיצוי על עגמת נפש.
מאחר שהפקידה לא התגוננה ולא התייצבה לדיון, קיבלה הרשמת את הודעת הצד השלישי נגדה, והיא תיאלץ להחזיר לבנק את כל הסכומים שחויב בהם בתוספת הוצאות משפט של 750 שקל.
* עו"ד שמואל זבולוני עוסק בדיני בנקאות ומשפט אזרחי-מסחרי.
**הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין