למרות חתימתו על הסכם פשרה, הערים מינהל מקרקעי ישראל קשיים על תושבת מושב אורה, שביקשה להשתמש בשטח שלה לצרכים עסקיים. ביהמ"ש סבר שמדובר בהתנהלות לא הגונה ולא ראויה מצד רשות ציבורית.
בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת גילה המינהל שתושבי מושב אורה שליד ירושלים עושים בקרקע החקלאית שימוש עסקי שלא כדין.בעקבות זאת הגיש המינהל תביעה נגד 35 חברי יישוב.
לייעוץ בתחום התכנון והבניה
עורך דין תכנון ובניה
במהלך הדיונים הוחלט להפריד את עניינה של בעלת משתלה ובית קפה מיתר בעלי הדין ובמרס 2012 היא הגיעה עם המינהל להסכם פשרה, שלפיו לא ינקוט נגדה בהליכים במשך שנה, ובמהלכה תפעל האישה להסדרת השימוש בשטח. בינתיים, על האישה יהיה לשלם למינהל דמי שימוש על המקרקעין לשנים 2008-2013. ההסכם הותנה באישור ועדת הפשרות של המינהל.
הבעיה הייתה שהוועדה התעכבה במתן החלטה בנושא, ובינתיים, שבעה חודשים אחרי שההסכם קיבל תוקף של פסק דין והאישה שילמה למינהל דמי השימוש של למעלה מחצי מיליון שקל, התקבלה במועצה החלטה 1265 ששינתה את התנאים לאישור שימוש לא חקלאי בשטחים – באופן כזה – שמנע את הסדרת המשתלה ובית הקפה של התובעת.
בו בזמן החל המינהל לפעול בהליכי הוצאה לפועל נגדה ולדרוש את סילוק העסקים – אף שלא תמה השנה שהוקצתה לה בהסכם.
האישה הגישה נגד המינהל תביעה לבית משפט השלום בירושלים, בה טענה שהעיכוב בטיפול בבקשתה הוא שמנע ממנה להסדיר את השימוש בקרקע בפרק הזמן המוגבל שהיה לה.
לטענתה, המינהל גם הערים עליה קשיים "שונים ומשונים" במטרה שההסכם לא יצא לפועל, ולמעשה, נראה שמטרת ההסכם הייתה לגרום לה לשמש את דמי השימוש במהרה, בחוסר הגינות משווע.
משכך, היא טענה כי היא זכאית להאריך את תוקף ההסכם בשנה נוספת או לבטלו לחלוטין ולאפשר לה להגיש תביעה בנושא.
המינהל התכחש לתביעה ובתוך כך הדגיש שהתובעת עשתה בשטח פעילות מסחרית לאורך שנים ארוכות שלא כדין. המינהל הוסיף כי לאחר החתימה על ההסכם, הוא ערך בדיקה מקיפה וגילה שלא ניתן להסדיר את הפעילות בקרקע של התובעת והודיע על כך לתובעת.
המינהל הודה שפתח בהליכי ההוצאה לפועל בטעות אך, לטענתו, ניסיונה של התובעת להיתלות בטעותו אינו יכול לעזור לה, שכן לא ניתן להכשיר את העסקים.
התובעת צודקת
סגן הנשיא, השופט גד ארנברג הגיע למסקנה שהתובעת צודקת, והתנהלות המינהל היא שמנעה ממנה את השגת האישורים. המינהל עיכב את ההליכים, לא עמד בלוח זמנים סביר, כשהוא יודע שההסכם מוגבל בזמן, ובכך פעל בניגוד למצופה מרשות מינהלית.
השופט הדגיש כי בפרוטוקול ההחלטה של ועדת הפשרות בעניין ההסכם – שלא נשלח לתובעת למרות חשיבותו הקריטית – נכתב במפורש כי ניתן לקבל אישור חריג להפעלת עסק בקרקע לפי החלטת המועצה הקודמת (החלטה 1101). מכאן ברור שאם החלטת הוועדה הייתה ניתנת בשלב מוקדם יותר והתובעת הייתה מודעת, היא לא הייתה נכנסת לגדר ההחלטה החדשה, שמנעה ממנה את האפשרות להכשיר את עסקיה בשטח.
ואם לא די בכך – פתיחת הליכי ההוצאה לפועל נגד התובעת בתוך תקופת ההסכם נעשתה באופן שרירותי, בניגוד להסכם, ומצביעה על התנהלות חסרת תום לב של המינהל.
גם שינוי הנהלים של המועצה, לפי השופט, פגע באינטרס ההסתמכות של התובעת ומן הראוי היה שלפני השינוי, המינהל יתחשב בכך ויתנהל בסבירות ובזהירות יתרה.
משכך, החליט השופט שהתובעת זכאית להארכת תוקף ההסכם כבקשתה. לא נפסקו הוצאות.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד דוד שפירא עוסק בדיני מקרקעין, מושבים וקיבוצים ותכנון ובניה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין