ביטוח לאומי שכר נכס לחמש שנים אבל השתמש בו שנתיים בלבד וסירב לתקן את הליקויים שהותיר אחריו כשהתפנה. מעבר לזה, הוא שילם על הנכס ארנונה שנתיים אחרי הפינוי – התנהלות שעלתה לקופה הציבורית הרבה כסף.
המוסד לביטוח לאומי שכר בשנת 2003 מבנה משרדים בשכונת פסגת זאב בירושלים. כחודש לפני תום החוזה שנחתם לחמש שנים, המוסד הודיע שיפנה את הנכס (שעמד ללא שימוש זה שלוש שנים).
השוכר השאיר אחריו בלאגן?
עורך דין מקרקעין
מ.מ.ן נכסים – בעלת המבנה – ביקשה מהמוסד הארכה של יומיים במועד הפינוי כיוון שבעליה נמצאים בחו"ל, אבל ביטוח לאומי לא הסכים ושלח לה את המפתחות בדואר.
החברה, שגילתה במקום ליקויים רבים, הגישה בשנת 2009 תביעה נגד ביטוח לאומי לפיצוי של כ-250 אלף שקל בטענה שהפר את ההסכם וגרם לה להפסיד דמי שכירות.
החברה טענה כי המקום הוחזר עם מערכות מיזוג אוויר וחשמל מקולקלות, תאורה שבורה, בעיות אינסטלציה ועוד. בנוסף נטען כי המקום פשוט הופקר והפך למקלט לחסרי בית ולבעלי חיים, מה שפגע במוניטין שלו.
לדבריה, נציגי המוסד הואילו להגיע לנכס רק חודשיים אחרי הפינוי, וגם אז טענו שהליקויים זניחים.
מאחר שהמוסד סירב לבצע את התיקונים בעצמו, שבעה חודשים אחרי הפינוי תיקנה אותם החברה בעצמה, בעלות של 51,975 שקל.
ביטוח לאומי טען שהתביעה נולדה כדי להוציא ממנו כספים ותו לא. המוסד אף הזכיר שבמשך שלוש שנים תמימות שילם שכירות מלאה, אף שלא השתמש בנכס (זה הזמן לתהות: על חשבון מי?), והוסיף כי החברה לא פעלה להקטנת נזקיה משום שלא החלה בתיקונים באופן מיידי.
מעבר לכך ביטוח לאומי הגיש תביעה נגדית להחזר של למעלה מ-150,000 שקל עבור ארנונה ששילם על הנכס, בטעות, כשנתיים אחרי שעזב. לטענתו, כשגילה על כך ביקש מהעירייה לזכות את חשבונו אך נמסר לו שהחברה מתנגדת.
זלזול בכספי ציבור
בפסק דין חריף שמתח ביקורת על ביטוח לאומי, הודיע השופט מוחמד חאג' יחיא כי שתי התביעות מתקבלות באופן חלקי. ראשית, השופט התייחס לתביעת החברה, וקבע כי ביטוח לאומי הפר את הסכם השכירות, וכי הליקויים שהותיר אחריו ניכרו בתמונות שהגישה החברה, ובחשבונית התשלום עבור התיקונים.
המוסד, מנגד, לא הביא מספיק עדים או ראיות שיתמכו בטענתו שהליקויים היו זניחים. כמו כן, לא הוסברה ההתנהלות השאננה שלו למשמע טענות החברה, מה שעיכב את הטיפול בליקויים.
השופט קבע כי ביטוח לאומי יחזיר לתובעת את עלות התיקונים ואף יפצה אותה על אובדן דמי שכירות לתקופה מסוימת. בהקשר זה השופט קבע כי לא מגיע לחברה מלוא הסכום שתבעה, כיוון שהיא אכן דחתה את ביצוע התיקונים מעבר לנחוץ, ותקבל 101,200 שקל.
ואולם, השופט לא קיבל את התביעה לפיצוי על פגיעה במוניטין כיוון שהחברה לא הביאה אינדיקציה לכך שהפוטנציאל העסקי של הנכס נפגע.
מכאן ניגש השופט לתביעה הנגדית, ומתח ביקורת על ההתנהלות התמוהה של ביטוח לאומי – שלא דיווח לעירייה שחדל להחזיק בנכס תוך זלזול משווע בכספי ציבור.
ואולם, השופט מצא שגם החברה התנהלה בצורה בעייתית, כיוון שעצמה את עיניה לכך שמישהו אחר משלם ארנונה במקומה.
לפיכך החליט השופט שביטוח לאומי יקבל רק חלק מהכסף ששילם ביתר, והחברה חויבה להחזיר לו 139,200 שקל. התוצאה היא כי הסכומים (להם מתווספים הפרשי הצמדה וריבית) שנפסקו לשני הצדדים פחות או יותר דומים. המפסידים העיקריים מכל הסיפור הם משלמי המסים.
- ב"כ התובעת: עו"ד יניב גלבוע
- ב"כ הנתבע: עו"ד שלמה תוסייה-כהן
* עורך דין שלמה מליק עוסק בנדל"ן ודיני תכנון ובניה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין