בעל עסק להדרכת תיירים דרש מהעובדת לשעבר להפסיק לפנות ללקוחותיו ולהשתמש במידע עסקי השייך לו. אלא שזו סירבה בטענה שהמידע שייך גם לה, כיוון שהייתה שותפה בעסק. הבעלים נאלץ לפנות לביהמ"ש שקבע: המידע שייך לבעל העסק.
במשך שנים רבות הפעיל הבעלים עסק קטן בשם "עדן תיירות בוטיק" שהעניק שירותי הדרכה לתיירים יהודים מהארץ ומהעולם. בשנת 2011, הוא פנה לאישה בעלת ניסיון בתחום, וביקש שתעבוד עמו. השניים הסכימו שהיא תנהל את העסק מביתה על בסיס תשלום שעתי, וזו החלה במיתוג ושיווק מחדש של העסק.
נקלעת לסכסוך עבודה?
פנה ל- עו"ד דיני עבודה
העסק צבר תאוצה, ובשנת 2012 הבעלים הציע לעובדת לשנות את תנאי ההעסקה ולקבל שיעור מסוים מרווחי העסק, אך האישה סירבה להצעה. ואולם, כשנתיים לאחר מכן, חתמו הצדדים על הסכם עבודה חדש, שתוקפו לשנה, במסגרתו האישה תקבל מדי חודש 3,000 שקל בתוספת לאחוזים מהרווחים.
בסוף השנה הודיע הגבר על כוונתו להפוך את העסק, שעד כה היה פרטי, לחברה בע"מ, ובין השניים החל משא ומתן בנוגע להמשך הפעילות המשותפת. אלא שהם לא הגיעו להסכמות לגבי חלוקת המניות והרווחים, המו"מ התפוצץ והעבודה המשותפת הופסקה.
בשלב הזה, דרש בעל העסק שהעובדת תעביר אליו את כל החומרים הקשורים לעסק ומצויים בידיה, כגון רשימת הלקוחות, חוזים עם ספקים והצעות מחיר. לאחר שהעביר לחזקתו את תיבת הדואר האלקטרוני בה השתמשה העובדת, הוא גילה, לטענתו, שהיא פתחה עסק מתחרה וניסתה להעביר אליו את לקוחות החברה.
בעקבות זאת, הוא פנה בתביעה נגד האישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובינתיים ביקש צו זמני שיורה לאישה לחדול לאלתר מכל שימוש במידע העסקי שהגיע לידיה במהלך עבודתם המשותפת. הוא טען שאם בקשתו לא תתקבל עלולים להיגרם לעסק נזקים בלתי הפיכים.
לדבריו, אף שחלק מלקוחות העסק גויסו על ידי המשיבה, המוניטין הקשור לביצוע הסיורים שייך לעסק שלו, ולא לעסק המתחרה שפתחה.
המשיבה הודתה בכך שהחלה לאסוף את המידע על הלקוחות המשותפים ברגע שהיא והמבקש הסתכסכו, אך הסבירה כי היא זכאית לשמור מידע זה כיוון שהייתה שותפה לעסק והיא זו שטיפלה באותם לקוחות מאל'"ף ועד ת"ו.
בנוסף, טענה המשיבה כי לא מדובר במידע עסקי חסוי, שכן חלקו פורסם באינטרנט.
לא שותפים
השופט מגן אלטוביה קבע העובדה שהמשיבה קיבלה משכורת שעתית בתוספת בונוסים מעידה שלכאורה, לא הייתה שותפה בעסק. ראיה נוספת לכך שהייתה עובדת רגילה, היא העובדה שפעלה בחשבון בנק נפרד מזה של העסק.
כמו כן, קבע השופט כי המידע המדובר שייך למבקש. השופט ציין שגם אם ניתן להשיג חלק מהפרטים באמצעות חיפוש באינטרנט, הרי שלמראית עין, עדיין מדובר ב"סוד מסחרי", הכולל מידע עסקי שמעניק למשיבה יתרון על פני מתחריה.
השופט הבהיר כי שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו מהווה גזלה לפי חוק עוולות מסחריות, ונתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לפנות ללקוחות החברה או לעשות שימוש כלשהו במידע העסקי שבידיה עד להכרעה סופית בעניין.
לסיום ציין השופט כי המשיבה מוזמנת להמשיך ולפעול לגיוס לקוחות חדשים לעסק שפתחה, והורה לה להעביר למבקש העתק מכל הקבצים הכוללים מידע על העסק שלו. המשיבה חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 38,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד גיורא לביא
- ב"כ המשיבה: עו"ד דורון אלקיים, עו"ד דביר הורוביץ
* עו"ד ירון אבני עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין