לאחרונה, חויבה רשת החינוך של "אגודת ישראל" לשלם לשתי עובדות שקופחו, למעלה מ-130 אלף שקל. זאת, לאחר שבית הדין לעבודה קבע כי הרשת, אשר מקבלת מימון מהמדינה, מחויבת להשוות את תנאי עובדיה לאלה של עובדי החינוך הרשמי.
בתחילת שנות האלפיים נקלעה רשת הגנים החרדיים של "אגודת ישראל" לקשיים כלכליים. בעקבות זאת, יחד עם המדינה, נקטה הרשת בצעדי הבראה שכללו הפחתות שכר ופיטורי עובדים. ההבראה לא עברה "חלק" אך בסופו של דבר הגיעה הרשת ליציבות.
לכתבות נוספות בנושא:
ואולם, שתי סייעות שעבדו בגני הרשת לא שרדו את הליך ההבראה וסיימו את עבודתן רבת השנים בקיץ 2009: האחת התפטרה לאחר שנמאס לה מהלנות השכר המרובות. השנייה כיוון שהוצאה מהגן בו עבדה ל"המתנה" בת שלושה חודשים והבינה שכבר לא תזכה לשיבוץ בגן אחר.
הרשת הסכימה לשלם לסייעות פיצויי פיטורים, אך לטעמן, היא לא שילמה להן את מלוא הסכום ופגעה בזכויותיהן, ולכן, עוד באותה שנה, הן הגישו נגדה תביעות לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.
הסייעות טענו, בין השאר, כי פיצויי הפיטורים שקיבלו חושבו, שלא כדין, רק על סמך השכר המופחת לו הסכימו בשלב מסוים של תהליך ההבראה. הסכמה, שטענו אגב, שהייתה זמנית בלבד אך הרשת המשיכה בה עד לעזיבתן.
בנוסף, טענו הסייעות שמעולם לא שולם להן שכר עבור חודשי חופשת הקיץ, בהן היו הילדים בחופשה, בניגוד לחוק. את האשם ביקשו התובעות לייחס גם למדינה, שלטענתן כשלה בפיקוח על הרשת ובכך הפרה חובה חקוקה.
פרשנות הרשת לא התקבלה
בשלב הראשון הבהיר השופט אילן איטח, כי ככל מוסד לא רשמי שהוכר על ידי משרד החינוך וממומן על ידו – גם אגודת ישראל מחויבת להשוות את תנאי העבודה של עובדיה לאלה הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים.
הרשת טענה, שגם אם כך – היה עליה להשוות את התנאים לעובדי הוראה בלבד ולא לסייעות.
השופט איטח דחה פרשנות זו שאינה תואמת, לשיטתו, את תקנת החינוך הממלכתי העוסקת בנושא. לפי השופט, "התקנה נועדה להבטיח כי כח אדם במוסד החינוכי הלא רשמי לא יפול ברמתו מכוח האדם במוסד החינוכי הרשמי". מדובר בכל הסגל ובוודאי בסייעות שמהוות לפחות מחצית מכח ההוראה.
משכך ולמקרא חוקת העבודה הקובעת כי עובד שצבר ותק של חמש שנות עבודה זכאי לשכר גם עבור חופשת הקיץ ככל שהיה זמין לעבודה, נפסק שגם הסייעות זכאיות לשכר בהתאם לחוקת העבודה.
עוד קבע השופט, כי הרשת אכן שגתה בחישוב פיצויי הפיטורים של הסייעות, שאת חלקו היה עליה לחשב לפי השכר המלא טרם ההפחתה. כמו כן, קבע השופט שהרשת תישא בפיצויי הלנת הפיצויים הללו, אם כי בסכום נמוך יחסית לנוכח המצב הקשה אליו נקלעה.
עם זאת, דחה השופט את הטענה לגבי הפחתת השכר המתמשכת, כשקבע כי התובעות עשו עם הרשת "עסקת חבילה" שלפיה לא יפוטרו בשל המצב הקשה ובתמורה יסכימו להפחתת השכר. השופט גם דחה את התביעה נגד המדינה בטענה שאין ממש בטענות התובעות בנושא הואיל והחקיקה שלכאורה הופרה נועדה להגן על התלמידים ולא על העובדים.
בסופו של דבר חויבה הרשת לשלם לסייעות סכום כולל של למעלה מ- 130 אלף שקל. כמו כן, תישא הרשת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד של 12 אלף שקל. לנוכח דחיית התביעה נגד המדינה חויבו התובעות בהוצאות של 5,000 שקל לטובת המדינה.
* עו"ד אורלי לייבו עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין