בג"ץ דחה עתירת יוצא צד"ל לקבלת סיוע שיקומי, לאחר שקיבל את עמדת המדינה, לפיה הצעיר אינו עונה על הקריטריונים לקבלת הזכאות.
צעיר שאביו היה איש צד"ל ששימש כראש מנגנון הביטחון בכפר עיתרון, סייע לאביו בשנים 1996-2000, תחילה כשומר ולאחר מכן, לטענתו, כמאבטח. עם הנסיגה של צה"ל מלבנון במאי 2000, עברו הצעיר ומשפחתו לישראל ונקלטו כאזרחים.
ב-2001 החליטה הממשלה שהמנהלה הביטחונית לסיוע תהיה אחראית למתן סיוע וטיפול שיקומי לאנשי צד"ל שהוגדרו כאוכלוסיה מיוחדת - קצינים בכירים ואנשי שירות מודיעיני מיוחד. יתר הטיפול באנשי צד"ל הועבר לידי משרד הקליטה. בהתאם, קבעה המנהלה קריטריונים לזכאות וערכה בדיקה פרטנית לגבי כל אנשי צד"ל, בהם אותו צעיר, שלגביו הוחלט כי אינו עומד בקריטריונים.
9 שנים חלפו והצעיר שתק. ב-2010 הוא פנה למנהלה וביקש לקבל סיוע אך סורב. טענת המנהלה הייתה כי הצעיר, ששימש כשומר ומלווה אישי של אביו, מעולם לא הוכר באופן רשמי כמאבטח של גורם מודיעיני, ולכן אינו שייך לקבוצת הזכאים.
משלא קיבל את מבוקשו, עתר הצעיר לבג"ץ. לטענתו, הוא נמנה על האוכלוסיה שזכאית לסיוע ודחיית פנייתו נגועה באפליה, כיוון שאחרים, שהיו בעלי תפקיד זהה, כן קיבלו סיוע. עוד טען שהמנהלה לא מיצתה את הבדיקה בעניינו לפני שסירבה לבקשתו.
המנהלה ביקשה לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי הניכר בהגשתה. לגופו של עניין היא דחתה את טענת האפליה ועמדה על כך שהעותר פשוט לא עמד בקריטריונים שקבעה. לאחר שהובאו עדויות של אנשים שהכירו את העותר ואביו בהם נציג שב"כ, עדכנה המנהלה כי אכן בשלב מסוים העותר ליווה את אביו כשהוא נושא נשק, אלא שמעולם לא עמד בתקן של מאבטח.
לכך השיב העותר כי אמנם נותר מסווג כ"שומר" אולם יש להתייחס לתפקידו בפועל, ולא לתת לטעם ביורוקרטי לשלול את זכאותו לסיוע שיקומי.
המשנה לנשיא מרים נאור והשופטים יצחק עמית ואורי שהם ניסו להביא את הצדדים לפשרה אך ללא הצלחה, ולבסוף שלושתם הורו לדחותה.
לא מתערבים בהחלטה
השופט יצחק עמית, שכתב את פסק הדין, הסביר שהמסמכים והעדויות אינם מאפשרים להחליט באופן חד-משמעי אם העותר היה בגדר מאבטח או שומר. נראה שהחל את דרכו כשומר, ומעמדו השתדרג עם הזמן, ביוזמת אביו. אלא שאין בכך כדי להכיר בו כזכאי לסיוע: העותר לא סווג כמאבטח ולא קיבל שכר ככזה, לא עבר הכשרה מתאימה, ולא החליף מאבטח אלא הצטרף לשורת המאבטחים של אביו.
בנסיבות אלה, קבע השופט עמית, אין להתערב בהחלטת המנהלה שהסוגייה נתונה לשיקול דעתה. עצם הבחנה בין שומר למאבטח לא פסולה, ודחיית בקשת של מי שמוגדר כ"מעין-מאבטח" גם היא לא בלתי סבירה. בניגוד לטענת עותר, לא מדובר בעניין ביורקרטי גרידה, שכן לא העותר ולא אביו פעלו לשינוי מעמדו הרשמי.
אמנם, השופט הסכים שהמנהלה לא בדקה את עניין העותר עד תום לפני שסירבה לבקשתו, אך לשיטתו, אף שמדובר בהתנהלות מצערת, אין בה כדי לשנות את ההחלטה, בפרט לנוכח השיהוי הניכר בפניית העותר למנהלה.
לבסוף ציין השופט עמית שהמדינה לא זרקה את העותר "לכלבים". העותר, ככל אנשי צד"ל, קיבל סיוע נרחב ממשרד הקליטה, אולם אינו זכאי לקבל גם את הסיוע השיקומי מהמנהלה. העתירה נדחתה. לא נפסקו הוצאות.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין