האם, שעברה חיים קשים ומגדלת את בתה לבדה, ערערה למחוזי על עונש המאסר שנגזר עליה, לאחר שהורשעה בתקיפת עובד ציבור. השופטים נחלקו בדעותיהם, אך הרוב סבר שאין לפטור אותה ממאסר בפועל.
בשנת 2010 נכנסה אישה לכותלי ביה"ס של בתה. היא צעדה במסדרונות עד שמצאה את יעדה, ואז התפרצה לכיתה, תפסה את המורה שלימדה בה, משכה אותה החוצה, הפילה אותה ארצה, גררה אותה משערותיה לאורך המסדרון ובעטה בה שוב ושוב, וגרמה לה לשטפי דם וכן לנשירת שיער.
יש לכם שאלה בתחום הפלילי?
כנסו לפורום פלילי
האישה הורשעה בבימ"ש השלום בבאר שבע, לאחר שהודתה בעבירה של תקיפת עובד ציבור, במסגרת הסדר שלא כלל הסכמה לעונש.
ביהמ"ש גזר עליה 12 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 20,000 שקל. האישה הגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע ובו ביקשה לבטל את עונש המאסר וביקשה שיוטל עליה שירות לתועלת הציבור.
המערערת, שמגיל צעיר חיה לבד ולעיתים אף ברחוב, מגדלת את בתה היחידה שחזרה מפנימייה, ויש להן רק אחת את השנייה.
המערערת טענה, בין היתר, כי בימ"ש השלום טעה כשדחה את המלצות שירות המבחן לנקוט בדרכי טיפול שיתמודדו עם המצוקה הנפשית הקשה גרמה להתנהגותה.
לטענתה, לא ניתן משקל של ממש לאלמנט השיקומי או לנסיבות ביצוע העבירה, ואף לא לנסיבותיה האישיות הקשות.
כמו כן, נטען כי בימ"ש השלום שגה כשייחס לה תכנון מוקדם של האירוע. לדבריה, הייתה כאן תוצאה של התלהטות יצרים ואבדן שליטה, הכל מתוך רצון לדאוג לבתה ולא מתוך דפוסי אישיות אלימים.
לדבריה, יהיה הרבה יותר קשה להשתקם בכלא, מה גם שהיא כבר התחילה טיפול תרופתי ונמצאת היום בתהליך של שינוי.
מנגד, המדינה טענה כי העונש ראוי, והפנתה, בין היתר, לכך שהמערערת ביצעה עבירה דומה בעבר, וטענה כי המערערת לא מתמידה בטיפולים ולא עמדה בתוכניות שהועמדו לרשותה.
עוד נטען כי האירוע הקשה השאיר את אותותיו במורה עד היום, ויש לזכור שהמערערת פגעה בהגנה על תפקודו התקין של עובד הציבור, הזכות לחינוך ואבטחת מעמדו של המורה.
ביחס לנסיבות האישיות הקשות, נטען כי ישנם גורמים מטעם המדינה המוסמכים לדאוג לבתה וטפל במצבה.
שיקום או התרעה?
הנשיא יוסף אלון והשופטים יורם צלקובניק ויואל עדן נחלקו בדעותיהם.
השופט עדן ביקש להכריע לטובת המערערת וסבר כי יש לבטל את המאסר ולהטיל עליה שירות לתועלת הציבור. השופט עדן שם את הדגש על השיקול השיקומי, שלדעתו גובר במקרה זה על הצורך בענישה מוחשית ומרתיעה.
"התוצאה הקשה ביותר של הטלת מאסר בפועל בעניינה של המערערת, הינה לטעמי בכל הקשור לגורל בתה. הבת הקטינה, אשר הינה בגיל כ-14 שנים, נסמכת על שולחנה של המערערת, ושבה מהיותה בפנימייה למגורים עם אמה, המגדלת אותה בגפה", הסביר השופט את נימוקו המרכזי.
לעומתו, הנשיא אלון והשופט צלקובניק חשבו אחרת, וקבעו כי מדובר בתקיפה מתוכננת, המצדיקה עונש מאסר בפועל למרות הנסיבות האישיות הקשות.
השופטים הדגישו כי עד כה, במשך למעלה מארבע שנים מאז הגשת כתב האישום, לא נעשה מאמץ שיקומי של ממש ולא ברור כי יש למערערת סיכוי אמיתי להשתקם.
עם זאת, גם שופטי הרוב החליטו להפחית את העונש, וקבעו כי המערערת תרצה שישה חדשי מאסר בפועל, בצד מאסר על תנאי והפיצויים עליהם הורה בימ"ש השלום.
* עו"ד דן באומן עוסק במשפט פלילי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין