בתביעה שהוגשה נגד בני זוג מראש העין טען התובע כי ב-2009 חתם מולם על הסכם לרכישת דירתם ושילם להם מקדמה, אך התהליך לא הושלם. טענת הנתבעים כי מדובר היה בהסכם הלוואה "במסווה" נדחתה מכל וכל על ידי השופטת, שקיבלה את התביעה במלואה.
במאי 2009 נחתם הסכם מכר בין בני זוג מראש העין לבין אדם שביקש לרכוש את דירתם לצורך השקעה, והוא שילם להם מקדמה של 410,000 שקל.
לייעוץ בתחום:
עו"ד מקרקעין
בהסכם נקבעה התמורה הכוללת, מיליון שקל, וכן סעיף המאפשר לשני הצדדים לבטל את ההסכם בתוך פרק זמן מסוים. במקרה של ביטול מצד המוכרים נקבע כי הקונה יקבל את המקדמה בתוספת פיצוי של 41,000 שקל.
בתביעה שהגיש הקונה שנתיים מאוחר יותר הוא טען כי על אף שתאריך העברת החזקה בדירה חלף מזמן, הוא לא קיבל לא את הדירה ולא את כספו חזרה.
טענתם המרכזית של הנתבעים הייתה כי ההסכם האמתי היה הסכם הלוואה, ומעולם לא דובר על מכירת הנכס.
הם סיפרו כי ב-2009 ביקשו לסייע לאביו של הבעל שנקלע לקשיים פיננסיים. האב נזקק להלוואה לתקופה של מספר חודשים ופנה לעורך דין שהציע לו כי התובע, אותו הוא מכיר מעסקה אחרת, ילווה לו 400,000 שקל תמורת ריבית של 10%.
לטענת הנתבעים, התובע היסס ולכן נוסח ההסכם כפי שנוסח. בני הזוג הדגישו כי הבינו שחתימתם פורמאלית בלבד ואינה מחייבת אותם לדבר. הם הוסיפו כי לא הבינו כיצד חתימותיהם עשויות לסייע לתובע להסכים להלוות את הכסף לאב, אך הסכימו לכך בכל זאת.
בני הזוג העידו כי מעולם לא הייתה להם כוונה למכור את ביתם והם התכוונו להזדקן בו. כהוכחה הם ציינו כי תרמו כספים לשיפוץ בית הכנסת השכונתי בסמוך לחתימה על ההסכם.
אין אפשרות שלא הבינו
השופטת מרב בן-ארי מבית משפט השלום בכפר סבא לא השתכנעה מהסברי הנתבעים.
היא ציינה כי עדות התובע הייתה מהימנה ועקבית בעוד עדות הנתבעים הייתה רצופה התחמקויות, סתירות ותמיהות.
לדבריה, הסכם המכר, ושורה ארוכה של מסמכים שנחתמו לאחריו – "מצביעים חד משמעית על כך שהצדדים התכוונו לעסקת מכר והבינו שהם חותמים על עסקת מכר".
היא ציינה ביחס להסכם כי "אפילו רפרוף קל שבקלים מעלה כי בכל תג ונקודה מופיעה המילה "מכר"". לדבריה, "לא ייתכן שאדם קורא עברית לא נתקל בשורש "מכר", "קנה", "מקרקעין" או פרטי הדירה, גם אם במבט החטוף ביותר. היא הדגישה כי "אין שום אפשרות מעשית שאחד מהחותמים על ההסכם לא הבין שמדובר בהסכם מכר".
לדבריה, הנתבעים גם חתמו לאחר מכן על טפסים לרמ"י ועל "הצהרה על היעדר חריגות בניה" וכי לא מדבר במסמך בודד אלא בשורה ארוכה של מסמכים שאין בהם רמז לביטויים הקשורים ל"הלוואה".
השופטת הוסיפה כי במכתבים שהוחלפו בין הצדדים כשנה לאחר החתימה על ההסכם הנתבעים הודו במפורש כי חתמו על הסכם למכירת הבית.
השופטת סיכמה כי "אין דרך משפטית המאפשרת לנתבעים להתנער מהסכמתם הכתובה לפיה אם המקדמה לא תוחזר, התובע יהיה רשאי להשלים את הליך המכר".
בנסיבות אלה השופטת קיבלה את התביעה והורתה על הליכי כינוס ביחס לדירת הנתבעים. הנתבעים חויבו בהוצאות התובעים בתוספת שכ"ט עו"ד של 30,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ארנון כהן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד איל רן
* עורכת דין ליאת לוי ליברמן עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין