התביעה הוגשה ב-2013 על ידי העובד, בביה"ד לעבודה בחיפה. המעסיקה טענה כי הוא התפטר, בכך שלא חזר מחופשת מחלה ולמעשה זנח את מקום העבודה. השופט ממש לא השתכנע.
התובע הועסק בחברת "מת"מ מוטורס בע"מ" כמנהל מוסך, במשך קרוב לשלוש שנים, החל משנת 2009.
בשנת 2012, מנהל החברה הודיע לו על שינוי בתנאי השכר שלו, שלפיו שכרו יחולק לשכר יסוד פלוס שכר על שעות נוספות, ולא שכר גלובאלי כפי שהיה עד אותה עת. התובע סירב בטענה שמדובר בהרעת תנאים.
לשאלות על דיני עבודה:
פורום דיני עבודה
יום למחרת הוא נחבל בידו, כששהה בבית. הוא פנה לטיפול רפואי ואושרו לו כשלושה שבועות מחלה. בתום התקופה התקשר אליו מנהל החברה, בכדי לוודא שהוא חוזר לעבודה. באותה שיחה התובע הודיע לו כי בשל סיבוך רפואי בכף היד, הוארכה לו תקופת המחלה.
כעבור מספר ימים התובע קיבל מכתב מהחברה, בו נאמר כי מכיוון שלא חזר לעבודה בתום תקופת המחלה, הרי ש"מדובר בזניחת מקום העבודה, אשר משמעותה – התפטרות".
בתביעה שהגיש בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, התובע טען כי מכתב זה הוא למעשה הודעת פיטורים לכל דבר ועניין, שניתנה בחוסר תום לב, ללא הודעה מוקדמת וללא עריכת שימוע כדין ותוך ניסיון לנשל אותו מזכויות המגיעות לו על פי חוק.
הנתבעת טענה כי לאחר שהתובע מיצה את כל ימי המחלה שאושרו לו ומשלא הודיע על ימי מחלה נוספים ולא חזר לעבודה ללא הסבר, יש לראות בכך זניחת מקום העבודה. לשיטהת, "זניחה" זו שוללת את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת או פיצוי על אי עריכת שימוע.
עוד נטען בין היתר כי מהמסמכים הרפואיים של בית החולים עולה שאין כל המלצה לימי מחלה, מה שמעורר סימני שאלה לגבי האותנטיות או הצורך בהם.
רצתה להיפטר ממנו
השופט נוהאד חסן הסביר כי השאלה אם עובד פוטר או התפטר תלויה במכלול העובדות ובעיקר בשאלה למי הייתה מוטיבציה להביא את היחסים לידי סיום.
במקרה הנדון, השופט הגיע למסקנה כי התובע פוטר "בשל אי כושר לעבוד", כלשונו, שהרי התובע לא הביע רצון להתפטר. להיפך, במכתב תגובה למכתב שקיבל, הוא כתב באופן חד משמעי כי בכוונתו לשוב לעבודה בתום תקופת המחלה.
לפי השופט, לנתבעת הייתה מוטיבציה להיפטר מהתובע ממספר סיבות: הרצון לשנות את תנאי השכר שלו והיעדרותו הממושכת מן מהעבודה בשל הפגיעה בידו (על אף שקיבל אישור מרופאיו), שהכבידה מאד על מנהל הנתבעת.
השופט דחה את טענת הנתבעת שלפיה הסיקה שהתובע זנח את מקום העבודה כיוון שלא מסר לה אישורי מחלה במהלך חופשת המחלה. השופט הבהיר כי התובע היה רשאי למסור את האישורים בתום תקופת המחלה, וזאת בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי שחל על הצדדים.
בנוגע לטענה אחרת של הנתבעת, השופט ציין כי "לא יעלה על הדעת שמעסיק יטען בעלמא, כי אורך תקופת המחלה שקיבל העובד מרופאיו שאמונים על בריאותו, אינו תואם את חומרת פגיעתו, וזאת מבלי שביסס את טענתו על ידי גורם רפואי מוסמך".
לאחר שחישב את השכר הקובע וזכויותיו של התובע, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע כ-65,000 שקל, בין היתר בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, אי עריכת שימוע בטרם פיטורים, דמי הבראה והפרשי שכר.
בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות משפט בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד מורד יששכר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ורד שדות
* עורך דין עזר מבורך עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין