האבחנה של הצוות הרפואי בביה"ח נהריה הייתה שגויה ולפיה המטופל סבל מדלקת בלבד. חמישה ימים אחר כך התגלה שעבר התקף לב. ביהמ"ש קבע כי ביה"ח התרשל ופגע באוטונומיה של החולה.
בערב ראש השנה שנת 2010 חש עורך דין צעיר כבן 30 לחצים בחזה. ביום שלמחרת הוא הובהל לבית החולים לגליל המערבי נהריה, שם אובחן עם דלקת בשריר הלב.
יש לך שאלות בנוגע להסכמה מדעת?
ניתן להפנות שאלות לחברי פורום רשלנות רפואית
הצעיר שוחרר בחלוף יומיים אך המשיך לחוש ברע. לאחר התייעצות עם קרדיולוג הוא הופנה לבית החולים בילינסון, שם התגלה כי כלל לא סבל מדלקת אלא עבר התקף לב והוא נשלח לצינתור.
הטעות באבחון הובילה את הצעיר להגיש כשנה לאחר מכן תביעת רשלנות רפואית נגד המדינה כבעלת בית החולים.
לטענתו, בית החולים התרשל ופגע באוטונומיה שלו בכך שלא מסר לו את האמת על אודות מצבו. הוא טען, כי לא ערכו בו מספיק בדיקות בהתחשב בכך שהוא סובל מיתר כולסטרול ובכך שאביו עבר התקף לב בגיל 40.
עוד לטענתו, הרופאות שטיפלו בו היו חסרות ניסיון ולא התייעצו עם רופא בכיר. שחרורו בטרם עת וללא צנתור, הוא הוסיף, הביא להחמרה במצבו הרפואי.
בסיכומו של עניין, תבע הצעיר כ-2 מיליון שקל על הנזקים שנגרמו לו, בהם קיצור תוחלת חיים, הפסדי שכר והוצאות רפואיות.
המדינה שללה רשלנות מצד הצוות הרפואי. נטען כי האבחנה השגויה הייתה מסתברת לנוכח מצבו של התובע. עוד לטענתה, היה מדובר בהתקף קל ביותר, שהחל כשלושה ימים לפני שהתובע אושפז, כך שלא היא אחראית להחמרה במצבו, ככל שהייתה כזו.
המדינה גם הכחישה שנגרמו לתובע אי-אילו נזקים, ואם כן, הם מסתכמים לדעתה, לכל היותר ב-30 אלף שקל.
בלי בדיקות ובלי התייעצות
סגן נשיאת בימ"ש השלום בהרצליה, השופט יחזקאל הראל, קבע שהאבחון השגוי היה רשלני. לנוכח מצבו של התובע ועברו הרפואי והמשפחתי, ביה"ח היה צריך לבצע את כל הבדיקות הנדרשות כדי לוודא שאבחנתו הראשונית נכונה ולשלול סיכוי להתקף לב.
השופט הסכים שהרופאות שטיפלו בתובע לא היו מיומנות ולא נועצו ברופא בכיר, וכן זקף לחובת המדינה שלא זימנה אותן לעדות.
עם זאת, השופט קבע שבית החולים לא אחראי לנזק שגרם ההתקף לתובע, שכן הוכח, לפחות ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי החל לפחות יממה לפני שאושפז. ובכל מקרה, לפי חוות דעת המומחה נראה שלא מדובר בנזק משמעותי.
השופט גם לא סבר שתוחלת חייו של התובע קוצרה בשל התנהלות בית החולים, ואולם, מששוחרר מבלי שבוצע בו צנתור ומבלי שרופאיו מסרו לו כי לקה בהתקף לב, בהחלט נגרמו לו סבל ופגיעה באוטונומיה.
על נזקים אלה החליט השופט לפסוק לתובע פיצוי של 150 אלך שקל, מתוכם 10,000 שקל על הפסדי השתכרות, הוצאות ועזרת קרובים.
המדינה גם חויבה בהוצאות המשפט של התובע ובתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.
המקרה המצער מחדד את הערך העליון שמוצא ביהמ"ש בשקיפות המלאה שצריכה לשרור בין הצוות הרפואי למטופל. מסירת מידע רפואי בשלמותו לא פחות חשובה מאופן וטיב הטיפול הרפואי, ובהקשר זה כדאי להדגיש כי על פי חוק זכויות החולה אנו, כמטופלים, זכאים לקבל את כל המידע הרפואי על אודותינו, קל וחומר מידע חיוני הנוגע לשלמות גופנו. נקווה שמסקנות פסק הדין יחלחלו למערכת הרפואית למרות העומס בו היא נתונה בימים אלו.
- ב"כ התובע: עו"ד ד"ר דוד שרים
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אמיר כצנלסון
* עו"ד לירן גלפנד ממשרד עו"ד רובין וימר ושות' העוסק בנזקי גוף ורשלנות רפואית
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין