חברת ההשקעות "ר.ש.נ.י" זכתה במכרז להקמת מרכז מסחרי על מגרש בעיירה שלומי, אך לא קיבלה את השטח לחזקתה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתה, לפיה יש לחייב את המדינה לפצות אותה על השכירות שהייתה צפויה לקבל.
לפני כ-20 שנה השתתפה "ר.ש.נ.י בניין והשקעות" במכרז מטעם המדינה. לאחר מכן היא חתמה על חוזה פיתוח, במסגרתו הצהירה שידוע לה כי ייתכן שמסירת המגרש לחזקתה תתעכב, עקב טענות של צדדים נוספים לחזקה על המגרש.
לשאלות בנושאי מקרקעין:
פנו ל-עורך דין מקרקעין
בינתיים, ניהלה המדינה הליכים משפטיים לפינוי המחזיקים מהמגרש. כעבור שבע שנים, הסתיימו ההליכים בפסק דין שהורה למדינה לפצות את המחזיקים על ידי תשלום כספי והקצאת מגרשים לבנייה, בתמורה לפינוי המגרש תוך שנתיים.
אלא שהמדינה לא מילאה אחר פסק הדין, המחזיקים נשארו, והמגרש לא נמסר לחברה.
בשנת 2011, פנתה החברה לבית המשפט המחוזי בנצרת בתביעה לפיצויים, בטענה שהמדינה הפרה את חוזה הפיתוח.
לשיטת החברה, יש מקום לפסוק לה פיצויים עבור השכירות שיכולה הייתה לקבל אילו הקימה מרכז מסחרי במגרש, כפי שתכננה.
להגנתה, טענה המדינה שהפיצוי אותו נדרשה להעביר למחזיקי השטח אינו ניתן למימוש, ושזו הסיבה לעיכוב במסירת הקרקע לתובעת.
כמו כן, לטענת המדינה, אם ייפסקו פיצויים לזכות החברה, הרי שיש לחשבם על בסיס דמי שכירות שניתן היה לקבל עבור מגרש ריק.
המדינה אף טענה כי החברה הקימה לבסוף סופרמרקט חלופי במקום אחר בשלומי, ולא הוכיחה יכולת כלכלית לבנות במגרש סופרמרקט נוסף.
מנגד, טענה החברה כי העובדה שהקימה סופרמרקט במגרש אחר, לא אומרת שלא היה ביכולתה לבנות מרכז מסחרי במגרש בו זכתה במכרז הראשון.
בנוסף, הסבירה החברה שהמגרש עליו הקימה סופרמרקט, לא ניתן לה על ידי המדינה כתחליף למגרש הראשון בו זכתה, אלא רק לאחר מכרז פומבי חדש, שבעת פרסומו לא היה כל ביטחון שתזכה בו.
התנהלות בעייתית
השופט יונתן אברהם הבהיר שהחברה אכן הייתה מודעת לעובדה שייתכן שהיא תקבל את החזקה במגרש באיחור, ועל כן התנהלותה של המדינה עד להכרעה בסכסוך בינה לבין המחזיקים בשטח, הייתה תקינה.
עם זאת, השופט קבע שהמדינה התנהלה בחוסר תום לב כאשר לא העבירה פיצוי כספי והקצאת שטחים חלופיים למחזיקים בשטח, למרות פסק דין שהורה לה לעשות זאת באופן מפורט.
מכאן, קבע השופט, שהמדינה הפרה את חובתה למסור לתובעת את החזקה על המגרש, החל משנת 2004 – המועד האחרון שניתן לה להסדיר את פינוי המחזיקים מהמגרש.
"הקמת סופרמרקט על המגרש השני, אין בה כדי למנוע אפשרות בניית נכסים מסחריים נוספים", כתב השופט, ודחה את הטענות שלפיהן החברה הקטינה את נזקיה באמצעות הבנייה במגרש הנוסף בו זכתה במכרז.
עוד ציין השופט כי החברה יכלה לממן את בנייתו של המרכז המסחרי הנוסף באמצעות הלוואה או מימון עסקי על ידי גורם חיצוני – דבר המקובל בעולם המסחרי.
לפיכך, השופט החליט שהתובעת זכאית לפיצויים בגובה דמי השכירות השנתיים שיכולה הייתה לקבל ממועד הפרת ההסכם, אותם העריך מומחה בית המשפט על סך של קרוב ל-1.7 מיליון שקל.
עם זאת, השופט הסביר שיש לקזז מסכום זה את עלויות הבנייה המשוערות של התובעת, שנקבעו על סך של כ-1.3 שקל.
לכן, בסופו של דבר, השופט הורה למדינה לשלם לחברה פיצוי בסך 362,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 75,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עמנואל סלומונוב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ש"עי
* עורכת דין רחל בכר עוסקת במקרקעין ובמגרשים חקלאיים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין