העברת הזכויות בטאבו לא התאפשרה בעקבות טעות משנות ה-70. מדוע עוה"ד שערך את הסכם המכר אחראי לנזקי הרוכשים?
בני זוג חתמו ב-2004 על הסכם לקניית בית מגורים שנמצא על חצי חלקה שהייתה שייכת לאישה - המוכרת. בחצי השני של החלקה התגוררו בנה ואשתו, שרכשו את הקרקע כשנה וחצי קודם לכן.
לייעוץ בענייני רישום זכויות בטאבו
עורך דין דיני מקרקעין
למעלה מ-3 שנים מאוחר יותר, גילו בני הזוג שהמוכרת לא רשמה את זכויותיה בטאבו - מה שמונע מהם לרשום את זכויותיהם. הם הגישו נגדה תביעה לבימ"ש השלום ברחובות וביקשו לחייבה לבצע את כל הפעולות הדרושות לרישום זכויותיהם, ולפצותם על הפרת הסכם המכר.
במהלך הדיונים הסתבר כי אי-שם בשנות ה-70 נעשתה טעות ברישום החלקה בטאבו, והחלקה כולה – על שני הבתים הצמודים – נרשמה על שם בעלי המחצית בלבד. כשבנה של המוכרת רכש את ביתו, הטעות הונצחה – כך שבעצם כל הזכויות בחלקה נרשמו על שמו.
בעקבות הגילוי המרעיש, תיקנו בני הזוג את כתב התביעה, ותבעו גם את עורך הדין שייצג אותם ואת המוכרת וערך עבורם את הסכם המכר. לטענתם, עורך הדין התרשל כיוון שלא הסביר להם על הטעות ברישום ואף לא הזכיר אותה בחוזה שניסח.
עוד טענו התובעים, כי עורך הדין לא דאג לשלם את לעירייה את מס השבח אף שהופקדו בידיו כספים בנאמנות. המוכרת נפטרה בינתיים והחוב לעירייה תפח מאוד – כך שכיום, כספי הנאמנות לא מספיקים לכיסויו. יוצא אפוא, שכדי לבטל את הטעות ברישום עליהם לשלם את ההפרש מכיסם.
עורך הדין טען, כי הטעות ברישום היא טכנית בלבד והתובעים ידעו עליה כשקנו את הנכס - ולכן קנו אותו במחיר "מציאה". הוא הוסיף, כי התובעים גם לא הוכיחו שנגרם להם נזק בפועל.
עורך הדין הגיש הודעת צד שלישי נגד בנה של המוכרת ואשתו, ונגד עורך הדין שערך עבורם את הסכם הרכישה למחצית מהזכויות ואחראי לרישום השגוי. הוא טען כי הבן ואשתו לא עשו דבר על מנת לתקן את הטעות ולמעשה הם עדיין מתנגדים לתיקונה, בניסיון להפיק מכך טובות הנאה.
פשוט להגיד "טעיתי"
השופטת עיריה מרדכי קבעה שעורך הדין ידע על הטעות ברישום, שאינה טעות טכנית כלל וכלל. לפי השופטת לטעות כזו עלולות להיות השלכות קנייניות כבדות משקל, ולכן היא הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי בבירור בהסכם המכר.
השופטת קבעה כי הנתבע גם הגדיל לעשות ומעבר לכך שלא אזכר את הטעות בחוזה, הוא גם ניסח סעיף – רחוק מהמציאות – שלפיו לא ידוע למוכרת שיש איזושהי מניעה להעביר את זכויותיה בטאבו.
הנתבע, קבעה השופטת, התרשל בעריכת החוזה ובכך שלא נקט בפעולות משמעותיות להשלמת התחייבויות המוכרת ותשלום החוב לעירייה.
"במקום לקום ולהגיד, 'טעיתי, בואו נראה איפה אני יכול להרתם לפתרון הבעיות'", כתבה השופטת, "הוא פיתח שריון וקפא על שמריו".
לפיכך, השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובעים 70,000 שקל כפיצוי על נזקיהם, ועבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
השופטת דחתה את הודעות הצד השלישי. נקבע, כי הבן ואשתו אינם אשמים בעריכת החוזה הרשלנית וכי לא מתקיים קשר בין תרומתו הרשלנית של עוה"ד שהנציח את הרישום המוטעה, לבין נזקי התובעים.
- שמות באי הכח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד הדר פינק טבת עוסקת בדיני מקרקעין, עסקאות מכר דירה ותמ"א 38
** הכותבת לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין