בית משפט השלום בתל-אביב קבע לפני מספר ימים כי הצוות המיילד בבית החולים אסף הרופא לא התרשל בכך שהחליט לבצע לידה בוואקום, אך עם זאת, הוא פגע באוטונומיה של ההורים, שלא קיבלו הסבר הולם על ההליך המסוכן.
התפיסה המשפטית בישראל לגבי זכויות חולים היא שהבחירה בהליך רפואי צריכה להישאר בידי החולה.
"תפקידו של הרופא לטפל בגוף המטופל אינו מקנה לו את זכות הבחירה בטיפול ההפך הוא הנכון. האוטונומיה של האדם על גופו מעבירה אליו את האחריות לכוח ההכרעה", כדברי שופט בית המשפט העליון ניל הנדל (ראו: ע"א 2342/09), שהגדיר יפה את מה שמכונה "הזכות לאוטונומיה". על כן, כשמתגלה כי הצוות הרפואי פגע באוטונומיה של המטופל להחליט אם לבצע טיפול מסוים, על הסיכונים הכרוכים בו, אם לאו, עליו לשלם על כך.
טענה כזו לפגיעה באוטונומיה הייתה אחת מהטענות שהועלו בתביעה שהוגשה במרס 2011 לבית משפט השלום בתל-אביב על-ידי הורים לילדה כבת 10, שאובחנה לאחר הלידה עם שיתוק "ארב" ביד שמאל (שיתוק בעצבי החוליות הצוואריות).
הלידה התבצעה בבית החולים אסף הרופא שבצריפין. האם התקבלה ללידה כשהייתה בשבוע ה-40 להיריון. בגלל התארכות השלב השני בלידה וממצאי בדיקות שנערכו לאם, התלבטו הרופאים בין ניתוח קיסרי לבין לידה רגילה – כפי שביקשה האם. לבסוף, הוחלט על האפשרות האחרונה אך הלידה בוצעה בעזרת מכשירי ואקום.
הורי הילדה – התובעים – טענו כי ההחלטה לגבי הוואקום הייתה רשלנית ושגויה, והיא שגרמה לשיתוק ממנו סובלת בתם. הם טענו כי לא היה צריך לבצע את ההליך לנוכח גורמי הסיכון שהתקיימו אצל האם – גודל העובר, התארכות הלידה והעובדה שהלידה הקודמת שלה התבצעה בניתוח קיסרי.
התובעים העלו טרוניות גם כלפי הרשומות הרפואיות מהלידה וטענו כי הן לוקות בחסר ואינן משקפות את מהלך הלידה האמיתי.
מלבד זאת, הם טענו כי אף אחד לא הסביר להם על הפעולה ומשמעויותיה, ולכן הם זכאים לפיצוי על "היעדר הסכמה מדעת", בנוסף לפיצוי על הפגיעה באוטונומיה שלהם – שכן נמנעה מהם האפשרות להגיע לבחירה מושכלת לגבי אופן ביצוע הלידה.
בכל זאת נפגעו
לאחר שהשופטת סיגל דומניץ סומך שמעה את הטיעונים הנגדיים של משרד הבריאות, שעמד על כך שהטיפול בתובעת נעשה במקצועיות, במסירות ובמיומנות, היא דחתה את עילת הרשלנות הרפואית.
השופטת קבעה כי התובעים לא הוכיחו שהבחירה ליילד בוואקום הייתה רשלנית או גרמה לשיתוק (שייתכן כי מקורו בהיריון עצמו). השופטת קבעה עוד כי התרשמה שתיאור מהלך הלידה במסמכים היה מדויק, ועדות הרופא המיילד הייתה אמינה עליה.
עם זאת, התביעה לא נדחתה לחלוטין. היעדר תיעוד בדבר ההסברים לגבי ההליך הביא את השופטת דומניץ סומך למסקנה כי לתובעים לא ניתן מלוא המידע על אודות סיכוני הוואקום, סיכוייו והאפשרויות החלופיות העומדות בפניהם.
השופטת קבעה כי אמנם לא מתקיימת כאן עילה לפיצוי בגין "היעדר הסכמה מדעת", בין היתר כיוון שלא הוכח שביצוע הלידה בדרך אחרת היה מונע את הנזק לבתם, אך כן הוכחה פגיעה באוטונומיה (עילה שלא דורשת קשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת החובה).
השופטת פסקה לפיכך כי התובעים זכאים לפיצוי על הפגיעה בחירותם להחליט על הטיפול הרפואי הנכון עבורם. סכום הפיצוי הועמד על 100,000 שקל בתוספת 8,000 שקל הוצאות משפט חלקיות ושכ"ט עו"ד של 23,400 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אורלי שפי ממשרד עורכי דין שפי וינגרטן מייצגת בתביעות רשלנות רפואית
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין