מסגר תושב ג'נין, שעבד ללא היתר בישראל, הגיש תביעה לפיצויים ממעסיקיו לאחר שנפגע בראשו ובגבו עקב מחדל בטיחותי במפעל "מחלבות טרה".
במהלך פירוק מבנה כבד משקל, ביקש מנהל העבודה מהעובד לאחוז בחבל אליו היה קשור המבנה. העובד איבד את אחיזתו, וכתוצאה מנפילת המבנה נפגע בראשו וגבו.
לשאלות בענייני נזקי גוף:
פנה ל- עו"ד לדיני נזיקין
בעקבות המקרה, העובד הגיש לבית משפט השלום בנצרת תביעה לפיצויים בגין אחוזי הנכות שנגרמו לו. התביעה הוגשה תחילה רק נגד מנהל העבודה במפעל והחברה המבטחת שלו, ה"פניקס". בשלב מסוים צירף העובד את "מחלבות טרה" כנתבעת נוספת, יחד עם המבטחת שלה – "כלל", והתביעה הועברה לבית המשפט המחוזי בחיפה.
טענתו המרכזית של העובד הייתה שהנתבעים אחראים לנזקים שנגרמו לו, מכיוון שלא נקטו באמצעי הזהירות הדרושים ולא הנהיגו שיטת עבודה בטוחה. בנוסף, היה עליהם לצפות שאדם אחד לא יכול היה להחזיק באוויר מבנה כבד משקל לבדו, ולדאוג למתקן הרמה מתאים.
העובד הוכר כבעל נכות רפואית בשיעור של 19%, ומומחה פסיכיאטרי מטעמו קבע כי נכותו הנפשית עומדת על 20%.
לשם חישוב הפיצויים, ביקש התובע להעמיד את שכרו על סכום של 8,600 שקלים לחודש, בהתאם ל-12 תלושי השכר האחרונים שלו ועבודתו בסופי שבוע במסגרייה קטנה ליד ביתו.
הנתבעים, שלא הכחישו את עצם התאונה, טענו שיש לזקוף חלק מהאשמה לחובת העובד, שבחר לאחוז את החבל לבדו אף שיכול היה לבקש עזרה מחבריו. בנוסף, טענו כי לא נגרמה לתובע כל נכות נפשית, וכי סבל מסכיזופרניה פרנואידית ללא שום קשר לתאונה.
באשר לפיצוי על אבדן הכנסה ביקשו הנתבעים לחשב את שכר העובד לפי בסיס של 3,500 שקל בלבד, שכן לא היה לתובע היתר עבודה בישראל, ומפני שלא הוצג כל תיעוד לעבודתו במסגרייה.
איבד את כושר העבודה
לאחר ששקל את נסיבות התאונה והראיות שהוצגו לפניו, קבע סגן הנשיא השופט יצחק כהן כי אין מקום להטיל על התובע אשם תורם בשיעור כלשהו. לשיטתו, אם היה צורך להבטיח שמספר אנשים יחזיקו בחבל, לא העובד היה צריך לדאוג לכך, אלא הנתבעים, שהנהיגו שיטת עבודה פסולה.
חרף טענות הנתבעים, קיבל השופט את חוות הדעת לפיה נגרמה לעובד הפרעה נפשית כתוצאה מהתאונה, שבגינה לא יוכל לעבוד לפרנסתו בעתיד ויזדקק לטיפול פסיכיאטרי למשך כל ימי חייו.
באשר לחישוב השכר: השופט הסתמך על תלושי השכר הברורים שהגיש העובד ועל מספר עדויות משכניו לפיהן אכן ביצע עבודות פרטיות סמוך לביתו, אך גם לא התעלם מכך שהעובד – תושב הרשות הפלסטינית – עבד בישראל ללא היתר, מה שמעלה את האפשרות שלא היה ממשיך להשתכר אותם סכומים לאורך זמן. לפיכך, החליט השופט לאזן בין הנתונים והעמיד את שכרו על 4,200 שקל בממוצע לחודש.
על יסוד נתונים אלו, ולאחר חישוב הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, עזרת הזולת וכן כאב וסבל, חייב השופט את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את העובד בסכום כולל של כ- 1.5 מיליון שקלים.
- ב"כ התובע: עו"ד עאהד אגברייה
- ב"כ הנתבעים: עו"ד עו"ד גאסן אגברייה, עו"ד דורון לוריג
* עו"ד דניאל אדזיאשוילי עוסק בדיני נזיקין וביטוח.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין