חברת ניהול במרכז הארץ נלחמה על מקומה כחברת הניהול השלטת באזור והפיצה מעין "עיתון" שכלל כתבות מזלזלות על חברה חדשה שנכנסה לתחום. המתחרה, שכונתה "קיקיונית" וחובבנית, הגישה תביעת לשון הרע וזכתה בפיצוי של 35,000 שקל.
לפני כשלוש שנים נכנסה חברת ניהול חדשה לנהל את הקניון בשכונת "גני אביב" שבלוד. עם כניסתה לתפקיד הפיצה החברה, ששמה "אביב חדש", מנשר בקרב בעלי עסקים ושכנים, בו הודיעה על "שבירת המונופול" בשכונה, והזמינה דיירים חדשים ליהנות משירותיה.
פגעו בשמכם הטוב?
פנו ל-עו"ד לשון הרע
חברת "אורית אור", המנהלת בנייני מגורים רבים בשכונה, החליטה להגיב על המנשר ופרסמה שתי כתבות בעלון בשם "עיתון גני אביב", שהופץ באלפי עותקים ישירות לתיבות הדואר של תושבי השכונה.
בכתבות צוין כי "החברה החדשה" היא "חברה קיקיונית" המורכבת מפליטי "אורית אור" שסולקו עקב "תפקוד כושל" ו"לא תשרוד ימים רבים", וכי למעט פלאיירים "מעוצבים בחובבנות" אין לה דבר – לא עובדים, לא משרד ולא לקוחות.
בעקבות הפרסומים השקריים, לטענתה, הגישו "אביב חדש" ומנהלה תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בראשון לציון וביקשו לחייב את "אורית אור" ומנהלה בפיצוי בסך 140 אלף שקל.
לטענתם, הכתבות פורסמו במטרה לפגוע בשמם הטוב, כיוון שהם עסק מתחרה ומבלי להקפיד על כללי האתיקה העיתונאית. בנוסף, נטען כי הנתבעים סירבו להענות לפנייתם ולפרסם כתבה מתקנת.
הנתבעים הודו בפרסום הכתבות, אך טענו כי הן כלל לא הופצו במסגרת עיתון אלא ב"דפי מידע" שאין להם כל קשר לעיתונות. לדבריהם, הכתבות פורסמו בתום לב וכל מה שנכתב בהן הוא אמת והבעת עמדה לגיטימית.
ובכלל, הם טענו שיש לדחות את התביעה, שכן שם החברה כלל לא אוזכר בכתבות, מה גם שבזמן פרסום הכתבה התובעת עוד לא הייתה קיימת, שכן לא נרשמה אצל רשם החברות.
פרסום פוגעני
סגן הנשיאה השופט ארז יקואל עיין בכתבות והגיע למסקנה ש"קורא רגיל" לא יבין בהכרח שעליו לקחת את הכתוב בעירבון מוגבל כיוון שהוא חלק מתחרות עסקית. בנוסף, הכתבות כוללות מספר ביטויים פוגעניים כמו כינוי התובעת "קיקיונית" ותיאור עובדיה כפליטים שסולקו עקב תפקוד כושל.
השופט לא הסכים שיש לדחות את התביעה, כטענת הנתבעת. לדבריו, אף ששמות החברה ומנהלה לא צוינו במפורש ואפילו שהחברה עוד לא התאגדה רשמית בזמן פרסום הכתבות אפשר לדעת בדיוק באיזו חברה מדובר ומיהו המנהל שלה.
אמנם עמדת הנתבעים לפיה מדובר בפרסום בעל עניין לציבור שכולל גם אמת (לתובעת באמת לא היו באותה תקופה עובדים או ניסיון) נכונה, אולם עם זאת, בכתבות גם נכללו לא מעט פרטים לא מוכחים.
השופט גם מצא ש"לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע אין להכיר בפרסום ככזה שנערך בעיתון", וזאת בעקבות עדות מנהל הנתבעת, שלפיה החברה היא זו שמדפיסה ומוציאה את העיתון ואף פרסמה גיליונות נוספים.
בהתחשב בכך, קבע השופט, היה על הנתבעים ליצור עם התובעים קשר לפני הפרסומים ולקבל את תגובתם. מאחר שלא עשו זאת, הם נהגו בחוסר תום לב והכל מתוך אינטרס עסקי-כלכלי.
לפיכך, קבע השופט כי הכתבות מהוות פרסום לשון הרע והורה לחברה לשלם לתובעים פיצוי של 35 אלף שקל. עם זאת, התביעה האישית נגד מנהל הנתבעת עצמו נדחתה, כיוון שלא הוכח שהייתה לו אחריות ישירה לפרסום. הנתבעת חויבה בהוצאות משפט בסך 4,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 6,800 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד רון לווינטל
- ב"כ הנתבעים: עו"ד סלים אבו חמד
* עו"ד שי אליאס עוסק בדיני תקשורת ולשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין