עתירת תושבי השכונה התל-אביבית התבססה על היתר בנייה שניתן להריסת בית קרקע בשכונה והפיכתו לבניין בן חמש קומות. תושבי השיכון סברו שזכותם לשמור על צביון השכונה גוברת על התכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. בית המשפט דחה את העתירה וקבע: ההתחדשות העירונית לא תיעצר.
בית הקרקע הניצב ברחוב רומנלי בשיכון דן שבתל אביב נמכר וניתן היתר להריסתו ולהקמת בניין חדש במקומו בן שלוש קומות, קומת גג וקומת מרתף עם שבע יחידות דיור.
לשאלות בענייני תמ"א 38
עורך דין תמ"א 38
שלושה מתושבי הרחוב עתרו באפריל 2015 לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, לאחר שעררם לוועדה המקומית ולוועדת הערר נדחו. בעקבות בקשת העותרים, הסכים בית המשפט לעכב את היתר הבנייה עד להכרעה בעתירה.
העותרים טענו שבניין בן חמש קומות בשכונה שבה ניתן לבנות לכל היותר שתי קומות ישנה באופן מהותי את אופי השכונה. הם הביעו חשש מצבירת תאוצה של פרויקטים דומים, שתביא לפגיעה באיכות חייהם בשל עומס בלתי סביר על התשתיות, שנועדו במקור לשכונה עם בתים צמודי קרקע וכבישי גישה צרים. כמו כן טענו העותרים כי מתן היתר הבנייה יוריד את ערך הנכסים שלהם.
המשיבים, מבקשי היתרי הבנייה, הוועדה המקומית וועדת הערר, טענו כי החלטות ועדת הערר הסתמכו על מסמך מדיניות של הוועדה המקומית הנוגעת למימוש תמ"א 38 בכל תחום תל אביב-יפו, שמן הסתם גם הביאה בחשבון את נושא העומסים על התשתיות.
"ניו יורק הארצישראלית"
השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן דחתה את העתירה, וקבעה שוועדת הערר הפעילה שיקול דעת כדין כשהתבססה על המדיניות הקיימת של הוועדה המקומית. בגיבוש המדיניות האמורה נלקחו בחשבון כל השיקולים עליהם יש לשים את הדעת, בהם: מגמות של ציפוף והתחדשות עירונית ליד התחשבות בעקרונות שימור, קיימות וסביבה; והצורך בחיזוק של מבנים מרעידות אדמה ליד זכויות התושבים ואיכות חייהם.
לדעתה, למתן ההיתר יש גם השפעה בפן החברתי. אם היתר הבנייה יבוטל עולה החשש כי תושבי שכונות חזקות, כמו שיכון דן, יעשו שימוש בכוח שלהם כדי למנוע את ההתחדשות העירונית בשכונותיהם. כך, שרק השכונות שלהם יישארו ירוקות יותר וצפופות פחות, וימנעו מאוכלוסיות מגוונות שיכולות להרשות לעצמן לקנות רק דירות קטנות בבית משותף, לרכוש בית באזוריהן.
מתן כח יתר לשכונות בשל מעמד האוכלוסייה המתגוררת בהן, אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות השוויון של מדינה דמוקרטית, כתבה השופטת בפסק הדין.
אין ספק, ציינה השופטת, כי נעים יותר לחיות בשכונה ירוקה ולא צפופה, אולם עיר מתפתחת כמו תל אביב אינה מאפשרת זאת. לכן יש לוודא כי המגמות העירוניות, לפי חזון "ניו יורק הארצישראלית", יחולו בכל העיר, ולא רק בחלקים ממנה.
גם לנושא התשתיות התייחסה השופטת והסבירה שגם אם ימומשו מלוא זכויות הבנייה בשכונה, זה ייעשה בהדרגה לאורך זמן, כך שהרשות המקומית תוכל לפתח בהדרגה את התשתיות, בהן פיתוח תכניות להסעת המונים, תחבורה ציבורית, ומעבר לתנועה ירוקה.
לפיכך פסקה לבסוף כי צו הביניים להיתר הבנייה שעוכב- בטל, וחייבה את העותרים בהוצאות המשפט של הוועדות בסך 30 אלף שקל, ושל היזמים בסך 70 אלף שקל.
- ב"כ העותרים: עו"ד ענת לוי, עו"ד אפרת רוגל
- ב"כ המשיבים: עו"ד תמר עיני ורדון, סגנית בכירה בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), עו"ד לירון שחר, עו"ד ענת בירן, עו"ד גליה בן שוהם
* עו"ד אילן גלזר עוסק בתמ"א 38, פינוי-בינוי, קבוצות רכישה ונדל"ן
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין