האם, ניצולת שואה בת 88 נאלצה לתבוע משלוש בנותיה להחזיר לה כשלושה מיליון שקל שנטלו מחשבונה. הבנות-הנתבעות טענו כי אביהן המנוח נתן להן כספים במתנה ו"זו צוואתו", אלא ששופטת ביהמ"ש למשפחה בפתח תקווה חייבה אותן להחזיר את הכסף לאמן הקשישה.
ניצולת שואה בת 88 נאלצה להגיש תביעה נגד שלוש בנותיה לאחר שהחשבון הבנק שלה התרוקן אט אט בעשור האחרון.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
היה זה לפני אחת עשרה שנה כשבעלה ואבי המשפחה נפטר. כשנה לפני מותו צורפו בנותיהם אל חשבון הבנק המשותף, בו היו כ-3 מיליון שקל שהשניים חסכו לאורך שנים. לאחר שנפטר, החלו הבנות להעביר כספים מחשבון זה אל חשבונותיהן.
לאם לא נותרה ברירה אלא להגיש תביעה בביהמ"ש לענייני משפחה בפתח תקווה. היא טענה, בין היתר, כי היא ובעלה המנוח מעולם לא התכוונו לתת לבנות את כל הכספים בחשבון במתנה.
בעדותה היא אמרה על בנותיה כי "הן לקחו ממני את הכל", וטענה כי הסברי בנותיה לגבי הכסף סותרים את עצמם: מצד אחד הן טוענות שאביהן נתן להן את הכסף במתנה ומצד שני הן טוענת שהעבירו את הכסף על שמן כדי שהיא לא תפזר כסף.
אחת הבנות, "הנתבעת 1", התנערה מעמדת אחיותיה והעידה שהכספים שייכים לאמה. היא סיפרה שהיא חשה בושה וביקשה לקבל את התביעה.
שתי אחיותיה-הנתבעות טענו, בין היתר, כי משכו את הכספים מתוך דאגה לאמן, שהחלה לפזר שיקים ללא הבחנה. ואולם, טענתן המרכזית הייתה שאביהן העניק להן את הכספים בחשבון במתנה עוד בחייו על מנת "להשקיט" אותן ולמנוע מריבות על רכושו לאחר מותו. לשיטתן, העובדה שצורפו לחשבון הבנק של הוריהן היא ראייה למתנה, אם כי במשפט טענו כי למעשה זו הייתה צוואת אביהן. מאוחר יותר הן טענו כי התבלבלו בין המונחים "צוואה" ל"מתנה".
ככה מכבדים הורים?
השופטת אילת גולן-תבורי קבעה כי עצם צירוף הבנות כשותפות בחשבון לא העניק להן בעלות בכספים שבו. לטעמה, האב לא התכוון להעניק לבנותיו את הכספים בחשבון כמתנה מיידית. כוונתו הייתה שיקבלו את הכסף לאחר מותו, אך הבעיה היא שהאב לא ערך צוואה.
השופטת הבהירה כי אדם אינו יכול להעניק מתנה לאחר מותו, אלא רק בדרך של צוואה. אדם אינו יכול "לערבב" בין שתי התקופות – חייו ומותו. "המוות גובר על המתנה", ציטטה השופטת את בית המשפט העליון.
השופטת הוסיפה כי הבנות ידעו היטב מה היו כוונות אביהן וזו הסיבה שלא פעלו בחשבון עד שנפטר, ואף פסקה כי הבנות ניצלו לרעה "את חוסר התמצאותה של האם בענייני הכספים, אשר בטחה בהן וסברה כי הן ידאגו לטובתה".
השופטת גם ציינה כי עדויות הבנות לא היו מהימנות בעיניה והיא מצאה בהן סתירות רבות.
לקראת סיום פסק הדין, השופטת הפליגה אל תחום המוסר וציינה כי הנתבעות הפרו את הדיבר "כבד את אביך ואת אמך", כשמנעו מאימן הקשישה את כספה.
בסיכומו של דבר נקבע, בין היתר, כי הבנות-הנתבעות יחזירו לאמן את הכספים שמשכו מהחשבון – כ-2.5 מליון שקל – תוך 20 יום.
הנתבעת 1, שהייתה "לטובת האם" בהליך, חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל. שתי אחיותיה (הנתבעות 2 ו-3) חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
לקריאת פסק הדין
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין אסנת רייך עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין