רכב שהגיח אל הכביש במהירות הבהיל את שיירת הרוכבים והם התנגשו זה בזו. הרכב המשיך לנסוע והנהג הפוגע לא אותר. הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים טענה שההתנגשות לא מהווה תאונת דרכים. בית המשפט קבע לאחרונה שכן.
התאונה אירעה בשנת 2010 בכביש תל אביב-חיפה "הישן", כאשר שיירת רוכבי אופניים רכבה בטור בשולי הכביש במסגרת אימון רכיבה קבוצתי. רכב שהגיח אל הכביש במהירות אילץ את הרוכבים לבלום בלימת חירום. הם התנגשו אלה באלה ונפלו. הרכב המשיך לנסוע והם לא הספיקו לרשום את מספר הרישוי שלו.
לייעוץ בתאונות דרכים:
עורך דין תאונות דרכים
שניים מן הרוכבים הגישו תביעה לפיצויים בבית משפט השלום בחיפה נגד "קרנית" – הקרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים.
"בקטע של טירת הכרמל בצומת הדרומי היינו דבוקה של ארבעה רוכבים, הראשונים בקבוצה. רכב התפרץ ב'האט' ויש שם יציאה לכיוון חיפה, השתלבות של הכביש לכיוון חיפה. הרכב התפרץ לכביש וכתוצאה מכך הראשון בקבוצה בלם ולאחר מכן התנגשנו אחד בשני", סיפר התובע בבית המשפט.
התובע העיד שנחבט קשות באגן וסבל מכאבים ואף משבר ביד, שגרם לנכות של 5%.
התובעת נפגעה בראשה ובידה, ונאלצה להתפטר מעבודתה במשרת סטודנט ברפא"ל, ואף להאריך את לימודיה בשני סמסטרים. היא סיפרה שמאז התאונה סובלת מכאבי ראש וצוואר, ואף מרגישות לרעש וקשיי ריכוז.
קרנית – הנתבעת – טענה שהתאונה לא הייתה "תאונת דרכים", בשל היעדר קשר סיבתי בין "שימוש ברכב מנוי" לבין אירוע נפילת התובעים. לשיטתה, התובעים נפלו עקב התנגשותם באופניים אחרים, לנוכח סיכון שנוצר על-ידי הרוכבים האחרים, ולא עקב הימצאותו של רכב מנועי בזירה.
בהלה מוצדקת
השופט אורי גולדקורן ניתח את התאונה ואת נושא הקשר הסיבתי. הוא תיאר בהרחבה את המבחנים השונים שהתגבשו בבתי המשפט כדי לאבחן מקרה כ"תאונת דרכים", בהם "מבחן הסיכון התעבורתי", "מבחן השכל הישר" ו"מבחן הגורם המתערב הזר".
בסופו של דבר, לאור מבחנים אלה, קבע השופט: "הגענו למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין נזקי הגוף שנגרמו לתובעים לבין השימוש התעבורתי ברכב שהגיע לצומת, ולפיכך מתקיימת ההגדרה הבסיסית של 'תאונת דרכים'".
"עדויותיהם של חמשת רוכבי האופניים תואמות זו את זו ומציירות תמונה לפיה לולא המשיך בנסיעתו המהירה הרכב שהגיע אל הצומת מכיוון טירת הכרמל - לא היו התובע והתובעת נתקלים ברוכבים שלפניהם, נופלים ונחבלים", הוסיף השופט.
כלומר, בניגוד לנטען על ידי הנתבעת, הסיכון התעבורתי שגרם לתאונה לא נוצר על ידי רכיבה צפופה של רוכבי האופניים, אלא על ידי נסיעתו המהירה של הרכב.
כמו כן, השופט סבר שגם אם הגורם לתאונה היה "בהלת" הרוכבים, הרי שהבהלה נגרמה כתוצאה מנסיעתו של הרכב, והייתה מוצדקת מבחינה אובייקטיבית.
לפיכך השופט קיבל את התביעה. עמודים רבים הוקדשו גם לניתוח הנזקים השונים של שני התובעים. בסופם, לתובע נפסק פיצוי בסך כ-50,000 שקל, בין היתר עבור הוצאות רפואיות וכאב וסבל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 15.34% מסכום זה.
לתובעת נפסקו פיצוי בסך כ-475,000 בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 15.34%. מרבית פיצוי זה נפסק בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, שכן הוכח שתאונה גרמה לתובעת להאריך בשנה את לימודיה לתואר, ובכך הפסידה חודשי עבודה פוטנציאליים רבים.
* עורך דין מיכאל בן עדי עוסק בדיני תאונות דרכים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין