המאבטח נפצע בברך במהלך סיור, כשרגלו נתקעה בצינור שהיה על הרצפה. השופטת קבעה כי גם הנמל וגם חברת האבטחה נושאות באחריות לתאונה.
בעקבות התאונה, הגיש המאבטח תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בחיפה נגד חברת הנמל (כמחזיקת הקרקע) ונגד חברת האבטחה שהעסיקה אותו.
לייעוץ בנושאי פציעות בעבודה
עורך דין תאונות עבודה
לדבריו, בשנת 2010, לפנות ערב באמצע סיור רגלי מאחורי בניין האבטחה, נתקל לפתע בצינור שחור. רגלו נתפסה בבור השקוע ובצינור, גופו נטה קדימה, וכתוצאה מכך הוא סובב את ברך ימין וקרע הוא חש כאבים עזים ברגלו ומיד קרא בקשר לאחראי המשמרת.
בינתיים הוא התקדם בצליעה לכיוון הכביש וישב על המדרכה עד שאחראי המשמרת הגיע והזמין צוות חירום.
בבית חולים רמב"ם התברר שנגרם לו קרע מלא ברצועה הצולבת ושבר דחיסה. הוא אושפז למשך ארבעה ימים לצורך ניתוח לשחזור הרצועה, והשתלת גיד. לאחר מכן, הוא עבר שיקום ארוך והיה באי כושר מוחלט למשך תקופה של כחצי שנה, והתאונה הוכרה כתאונת עבודה.
הוא סיפר כי ביום התאונה המקום היה מלא בלכלוך ואבנים, שכן במקום בוצעו עבודות תשתית עקב העברת מוקד האבטחה, שכללו העברה של כל הצנרת, והתוואי של השטח השתנה "כל פעם בצורה אחרת".
לטענתו, הוא לא הבחין בצינור כיוון שפעל על פי ההנחיות – לסייר עם ראש מורם ולהפנות מבט לכיוון הגדר, על מנת לוודא שאין בה פרצות.
הנתבעות לא הציגו ראיות ולא זימנו עדים מטעמן. עם זאת, שתיהן הכחישו את עצם התרחשות התאונה, ולחילופין את נסיבות התרחשותה כפי שנטענו על ידי התובע. עוד נטען כי גם אם התאונה התרחשה כפי שהתובע טוען, בכל מקרה התובע הוא אשם בתאונה.
בין הנתבעות התגלעו מחלוקות במישור החוזי בנוגע לסעיף שיפוי בחוזה ההתקשרות ביניהן, ובמישור הביטוחי בהתייחס לאישור הביטוח שהונפק על ידי הראל.
הכחישו בלי להסביר
השופטת כאמלה ג'דעון קיבלה את התביעה. היא התרשמה כי התובע הציג גרסה מהימנה של האירוע, שנתמכה בתמונות שצולמו יומיים אחרי התאונה ובעדותו של אחראי המשמרת. בהקשר זה השופטת הזכירה שהנתבעת – חברת הנמל – אמנם הכחישה שבוצעו עבודות במקום במועד התאונה, אך לא תמכה את הכחשתה בשום ראייה או עדות.
לטעמה, שתי הנתבעות נושאות באחריות. חברת האבטחה הנתבעת כשלה כמעסיקתו של התובע בכך שלא הזהירה אותו במסגרת התדריך היום יומי, על קיומם של מפגעים כתוצאה מביצוע עבודות התשתית. בנוסף, מחזיק המקרקעין (הנמל), נושא באחריות על כך שלא הציבה שלטי אזהרה או גידרה את השטח בו התבצעו העבודות.
השופטת בחנה את חוזה ההתקשרות בין הנמל לחברת האבטחה וציינה כי לא מצאה התחייבות של חברת האבטחה ליטול אחריות על מעשיה או מחדליה של חברת הנמל. לפיכך נקבע כי הנתבעות נושאות באחריות לתאונה בחלקים שווים.
בנוסף, השופטת החליטה לייחס לתובע 10% מהאשמה בתאונה, בשל העובדה שמאבטח סביר היה צריך לשים לב למפגעים הנקרים בדרכו.
במהלך המשפט הסכימו הצדדים שנכותו הרפואית תיקבע בשיעור של 12.5%.
בסיכומו של חישוב הנזקים – כאב וסבל, הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות – השופטת קבעה שהתובע זכאי לפיצויים בסך כ-200,000 שקל, מהם ינוכו תגמולי ביטוח לאומי, כך שהנתבעות ישלמו לו 147,705 שקל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהפיצוי.
השופטת קיבלה הודעת צד שלישי שחברת הנמל הגישה נגד "הראל". בהתאם נקבע שהראל תשפה את הנמל.
- ב"כ התובע: עו"ד י. פלדשטיין
- ב"כ הנתבעות: חברת עו"ד גורי את שפרבר, עו"ד ג. אגבארייה
* עו"ד דוד פייל עוסק בתביעות נזקי גוף, תאונות עבודה וביטוח סיעודי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.