בימ"ש השלום חייב את האישה ובעלה לשלם למאהב 65,000 שקל, לאחר שהפיצו שמועה כי אנס אותה והגישו תלונה במשטרה. המחוזי ביטל את פסה"ד, לאחר שקבע כי המאהב לא הותיר בידי האישה המפוחדת ברירה.
אישה מוסלמית ניהלה במשך מספר שנים רומן מחוץ לנישואים ובמהלך אותה תקופה – בתחילת שנות האלפיים – נולד לה בן. המאהב, שחשד כי הוא אבי התינוק ביקש מהאישה לעזוב את בעלה ולהתחתן עמו. משסירבה, הוא סיפר לאביה ולבעלה וסיפר על הרומן ועל הילד.
הכפישו את שמכם?
פנו ל- עו"ד לשון הרע
זמן קצר לאחר מכן, הגישה האישה תלונה נגד המאהב בטענה שאנס אותה. האיש נעצר ושוחרר כעבור ארבעה ימים ותיק החקירה נגדו נסגר מחוסר אשמה לאחר שהאישה חזרה בה מהתלונה וסיפרה לחוקרים על הרומן.
בעקבות השתלשלות האירועים, הגיש המאהב תביעת לשון הרע נגד האישה ובעלה. להוכחת תביעתו הוא הציג מכתבי אהבה שקיבל מהאישה כחצי שנה לאחר ה"אונס", והוסיף כי בעלה תקף אותו כשנפגשו באקראי במסגד בו הם מתפללים – מה שחשף את הפרשה הכוזבת בפני אנשים נוספים.
ביוני 2013 קיבל בימ"ש השלום בתל-אביב את תביעתו וחייב את האישה ובעלה לשלם לתובע 65,000 שקל, תוך שקבע כי "...מדובר בדברי לשון הרע בוטים, קשים ומרים, שילוו את התובע עד סיום חייו".
האישה ובעלה לא השלימו עם הפסיקה והגישו ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. הם טענו כי בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, לא היה מקום לפסוק לטובת המאהב פיצוי גבוה כל כך. השניים ערערו גם על חיוב הבעל באופן אישי, בעוד שהאישה הגישה את התלונה בעצמה.
מאהב אנוכי
השופט הבכיר (בדימוס) גדעון גינת ציין כי מסירת תלונת שווא היא מעשה חמור שעלול לרמוס את שמו הטוב וכבודו של אדם, שקשה למצוא לו צידוק שיאפשר להבין ולהקל על המתלונן. עם זאת, קבע, במקרה זה יש לתהות מהם המניעים והלחצים שגרמו למערערת למסור תלונה שקרית כנגד האדם שאותו אהבה ועמו ניהלה מערכת יחסים ממושכת.
השופט קבע כי המערערת, צעירה נשואה ואם לילדים, גדלה בחברה שמרנית שאינה סלחנית כלפי אישה המנהלת רומן מחוץ לנישואים, והייתה במצוקה נפשית גדולה כשמצאה את עצמה בין בעל נסער לאביה, איש דת.
המשיב רצה שהמערערת תתגרש מבעלה, תעזוב את ביתה ותגדל עימו את הילד – שמעולם לא הוכח כי הוא שלו – ולשם הגשמת רצונותיו פנה בדרך מניפולטיבית וכוחנית אל בעלה ואביה. "תוצאת פעולות נמהרות ואנוכיות אלה של המשיב, יכלה להיות קשה ביותר ואף קטלנית, ככל שהדבר נוגע לשלומה ולחייה של המערערת", כתב השופט בפסק הדין.
עוד קבע השופט כי יש ליחס למשיב "אשם תורם" משמעותי עקב התנהגותו, שדחפה את המערערת לעצור את השמועה בכל מחיר, בעת שלוחצים עליה ומאיימים על חייה. גם אם הדברים שאמר המשיב נכונים, עדיין לא הייתה לו הזכות להפיץ אותם, תוך פגיעה אנושה בפרטיותה ובכבודה של מי שהייתה אהובתו.
לבסוף קבע השופט, כי המחיר ששילמו הצדדים כבר כבד מספיק. "בנסיבות אלה, פסיקת פיצוי כזה או אחר, כיום, למשיב, יהיה בה רק משום הוֹספת כאב, נזק נוסף, וּפתיחת הפצעים שׁאוּלי החלו להגליד, מחדש", סיכם השופט והחליט לבטל את פסק הדין.
לפיכך, השופט קיבל את הערעור במלואו והמליץ לצדדים לנסות להשאיר את משקעי העבר מאחוריהם. לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המערערים (הנתבעים): עו"ד עודד גיל
- ב"כ המשיב (התובע): עו"ד גנאים קוצאי
* עו"ד חגי אורגד עוסק בדיני לשון הרע.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין