ב-2014 פורסם פוסט ביקורתי על מנהל במסוף טאבה. אדם שעבד עמו בעבר והסתכסך עמו ניצל את ההזדמנות ופרסם תגובה שכללה כינויי גנאי וגידופים. בפסק דין ייחודי שניתן באחרונה הוא חויב בפיצוי של 28,000 שקל.
לפני כשנתיים וחצי פרסם מורה דרך פוסט בפייסבוק בו מתח ביקורת על עבודת מסוף טאבה. בפוסט הביקורתי הוזכר גם שמו של מנהל תורן שהיה במסוף במועד האירוע.
אדם שעבד בעבר עם אותו מנהל ואף חלק עמו דירה הגיב לפוסט וכתב בין היתר את הדברים הבאים: "מדובר באדם רע ומרושע שגרם לפיטוריי ממסוף טאבה מכיוון שהיה לנו סכסוך במסגרת השותפות בדירה". עוד נכתב ביחס למנהל שהוא "כוחני ומגעיל" ושיחסי האנוש שלו "מתחת לכל ביקורת".
ביוני 2014 המנהל הגיש תביעת לשון הרע נגד אותו שותף וקולגה לשעבר. בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד רועי טיבי, טען התובע שהגידופים, שמות הגנאי והקללות שפרסם הנתבע הגיעו לתפוצה של אלפי משתמשים.
לדבריו, הפרסום השקרי גרם לפגיעה בשמו בטוב ובמשלח ידו שכן רבים מעובדי המסוף נחשפו אליו.
הנתבע, שיוצג על ידי עוה"ד אבגנים וגרינוולד, הכחיש שגידף או קילל את התובע אך הודה שכינה אותו בכינויי גנאי.
הוא הוסיף שעומדת לו הגנת "אמת דיברתי" שכן הפרסום נעשה בתגובה לפוסט של מורה הדרך שכלל דברי ביקורת קשים על התנהלות התובע. כמו כן, התובע הביא לפיטוריו בעקבות סכסוך קודם שהיה ביניהם כשהיו שותפים לדירה.
עוד נטען שהיה בפרסום "עניין ציבורי" כדי להביא לשיפור השירות במסוף ומדובר בהבעת דעה לגיטימית על התנהגות התובע כנושא תפקיד ציבורי.
התובע השיב שהנתבע אינו יכול לחסות תחת ההגנות שבחוק שכן לא יכול להיות ספק שהפרסום נעשה במזיד ובכוונה לפגוע ולהשפיל אותו. יתר על כן לדבריו, הנתבע סירב להתנצל על תוכן הפרסום ולכן יש לחייב אותו בכפל פיצוי.
"הוצאת קיטור"
השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית משפט השלום בירושלים כתבה שכינויי הגנאי שהופיעו בפרסום מהווים לשון הרע שכן הם "משפילים ומבזים" את התובע בעיני הציבור.
השופטת הדגישה שחופש הביטוי אינו חופש הביזוי ו"כבודו של אדם עשוי להרמס בהבל פה בפרסום הכולל כינויי ותארי גנאי עליו".
לדבריה, ניתן היה למתוח ביקורת על התנהלות המסוף והתובע באופן ענייני תוך הימנעות מאותם כינויי גנאי פוגעניים.
כמו כן, העובדה שדברי הנתבע פורסמו כתגובה לפוסט ביקורתי אחר אינה משנה את הקביעה שמדובר בפרסום לשון הרע.
השופטת דחתה את ההגנות שלהן טען הנתבע. ביחס להגנת "אמת דיברתי" קיבלה השופטת את עמדת התובע שפיטורי הנתבע היו ענייניים ולא נבעו מסכסוך קודם ביניהם.
השופטת קבעה בנוסף שהפרסום של הנתבע לא עסק בהבעת דעה על תפקוד התובע או יחסו לתיירים העוברים במסוף אלא נעשה במטרה "להוציא עליו קיטור" על רקע הסכסוך הקודם בין השניים.
בסוף דבריה כתבה השופטת שהפרסום לא נעשה בתום לב שכן אין זיקה בין הדברים שנכתבו לבין "השאיפה למתן שירות טוב יותר במסוף" ובכל מקרה, עצמת הגידופים חורגת מתחום הסביר.
לנוכח האמור פסקה השופטת שעל הנתבע לפצות את התובע ב-22,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 6,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין