סיפורה של חיילת ששירתה בקורס עובדות חדר מבצעים הגיע עד ביהמ"ש העליון, שקיים דיון בסוגיית "הקשר הסיבתי-המשפטי". דעת הרוב קבעה: תנאי הקורס לא ייחודיים לצבא.
המבקשת התגייסה באוגוסט 2005 עם פרופיל 97, ושובצה לקורס עובדות חדר מבצעים בחיל האוויר. במהלך הקורס, פעם אחר פעם הזהירו אותם המפקדים שאם יאבדו את חומר הלימוד המסווג או ימסרו אותו לזרים, הם עלולים להיחקר במכונת אמת ולהישלח לכלא.
לייעוץ לנכי צה"ל:
עורך דין ייצוג נכי צה"ל
דברים אלה עוררו בחיילת חרדות קשות. מחשבות על חומר מסווג שהולך לאיבוד החלו לרדוף אותה. היא הייתה נועלת את ארון המסמכים עשרות פעמים ביום, לא נרדמה בלילות, הפסיקה לאכול והייתה בוכה לעתים קרובות.
מצבה הנפשי הלך והתדרדר. פסוריאזיס ממנו סבלה טרם השירות התפשט, היא החלה לסבול מסיוטים וירדה במשקל. לבסוף היא אובחנה כסובלת מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD). ועדה רפואית הורידה לה פרופיל ל-45, והיא עברה לשרת בבסיסים אחרים ובתפקידים אחרים.
היום היא עדיין נמצאת בטיפול תרופתי באופן קבוע, ותסמיני ההפרעה ממשיכים ללוות אותה בחייה אף לאחר שחרורה.
היא ביקשה להכיר בה כנכת צה"ל אך קצין התגמולים דחה אותה. ועדת ערעורים הכירה בה כנכה, אולם בית המשפט המחוזי בבאר-שבע קיבל את ערעורו של משרד הביטחון וקבע כי היא לא תוכר כנכת צה"ל.
על קביעה זו הגישה החיילת-לשעבר בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון. כל הערכאות הסכימו שיש קשר סיבתי-רפואי בין תנאי השירות לבין מצבה הבריאותי. הדיון התמקד בסוגיה אחת בלבד: הקשר הסיבתי המשפטי בין מחלתה של המבקשת לבין שירותה הצבאי.
הדיון בקשר הסיבתי-המשפטי אינו דיון מדעי או רפואי, אלא דיון ערכי וחוקי, העוסק במדיניות השיפוטית. הקשר נקבע בעזרת שני מבחנים – הסובייקטיבי והאובייקטיבי. הרכיב הסובייקטיבי פירושו הרגישות המיוחדת של הניזוק הספציפי ("הגולגולת הדקה"). במישור האובייקטיבי צריך להוכיח שלא מדובר באירוע טריוויאלי, אלא באירוע ייחודי לשירות הצבאי.
גם במסגרות אזרחיות
שלושת השופטים הסכימו כי מדובר במקרה גבולי וקשה לפענוח, כיוון שאין כאן "אירוע צבאי מובהק". במקרים כאלה, נפסק כי יש לבחון האם ייחודו ומיוחדותו של השירות הצבאי – להבדיל מחיי השגרה האזרחיים – הוא שהוביל לפרוץ המחלה.
השופט ניל הנדל הציע לקבל את הערעור מאחר שסבר כי שני היסודות של הקשר סיבתי מתקיימים.
לדעתו, הקורס עשוי לגרום לחרדה ניכרת אצל החייל הצעיר, ולא מדובר במתח טריוויאלי או שולי, שנחווה על ידי אנשים רגילים במהלך יום עבודה במערכות אזרחיות. השופט הנדל הוסיף עוד נימוק: ההיבט הסוציאלי של החוק, אותו יש לפרש בלב רחב.
לעומת זאת, השופטים מני מזוז וסלים ג'ובראן היו בדעה שונה. "אין בתנאי שירות אלה כל ייחודיות או חריגות ואין עילה להתערב...", כתב השופט מזוז.
לעמדתו, גישתו של השופט הנדל "מותחת" את הנטייה לפרש את החוק "ברוחב לב", עד כדי כך שהיא כמעט מרוקנת את הרכיב האובייקטיבי של הקשר הסיבתי המשפטי מכל תוכן.
השופט ג'ובראן הצטרף לדעה זו: "אמנם תנאי הלחץ והחרדה בכל הנוגע לנהלי אבטחת מידע מועצמים במידה ניכרת במסגרת הצבאית, אך תנאים אלו אינם ייחודים ומיוחדים לשירות הצבאי אלא מתקיימים גם במסגרות אזרחיות רבות, לרבות חברות פרטיות השומרות על סודותיהן המסחריים".
משכך, הערעור נדחה ברוב דעות. בדרך אגב, השופט מזוז הוסיף מחשבה כללית, וציין כי במקרים של "עמימות יחסית", אולי יש מקום לשקול פתרונות ביניים כגון "אחריות יחסית", ולא רק הכרעה חדה לכאן או לכאן.
- ב"כ המבקשת: עו"ד אלי סבן
- ב"כ המשיב: עו"ד שרון מן אורין
* עורך דין שחר המאירי עוסק בייצוג נכי צה"ל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין