השוטר, שחש כי הנהג תפס את מקום החניה "שלו", איים שירשום לנהג דו"ח. בסופו של דבר מצא עצמו הנהג שרוע על הרצפה כשהשוטר בועט בו ומכה בו באגרופים, לעיני בנו הקטין. ביהמ"ש הביע סלידה עמוקה מההתנהגות האגרסיבית והאלימה.
שני נהגים חיפשו חניה בחניון "מלחה" בירושלים באחד מימי ינואר 2009. השניים זיהו מקום חניה, אך אחד מהם תפס אותו קודם. בכך, הוא הצליח להרגיז את השני, שבמקרה גם היה שוטר. בתגובה, החליט השוטר לחסום את הנהג ונכנס לעיסוקיו בקניון.
לכתבות נוספות בנושא:
סירב להזמין מהתפריט והותקף – בעל הפאב יפצה ב-12 אלף שקל
בימ"ש זיכה רופא מעבירת תקיפה וציין: מניעים זרים הביאו להגשת כתב האישום
כשחזר השוטר למקום, המתינו שם הנהג ובנו הקטין, כיוון שלא יכלו לצאת מהחניה. אז התפתח בין השניים ויכוח אלים – במסגרתו השוטר הפיל את הנהג על הרצפה והכה אותו נמרצות לעיני בנו. העניין הסתיים עם הגעת המשטרה למקום, גביית עדויות, חקירתו של הנהג באזהרה וחקירת השוטר במח"ש (שהסתיימה, אגב, בלא כלום).
בעקבות האירוע הגיש הנהג שהוכה תביעה לפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לו ולבנו כתוצאה מהתקיפה. התובע סיפר שכשהשוטר חזר לרכבו, הוא איים עליו כי ירשום לו דו"ח, אף שכלל לא היה בתפקיד, והחל למלא את פרטיו בפנקס. כשניסה לחטוף מידו את הפנקס, הלה השכיב אותו על הרצפה והפליאו בו את מכותיו.
התובע סיפר, כי אף שבמח"ש החליטו לסגור את התיק נגד הנתבע, נציבות תלונות הציבור במשטרת ישראל מצאה את תלונתו מוצדקת והודיעה כי יינקטו נגדו הליכים משמעתיים.
הנתבע אישר זאת וטען כי הושעה מקורס קצינים למשך כמה חודשים. עם זאת, הוא טען כי התובע הוא זה שתקף אותו והוא בסך הכל ניסה להגן על עצמו. עוד ציין כי גילה שלתובע עבר פלילי שניסה להסתיר.
נהג כאחרון הבריונים
אחד העדים לאירוע סיפר בעדותו, שראה את הנתבע מכה את התובע בעוד שבנו הקטן בוכה וצועק "אבא, אבא". כשפנה לנתבע וביקש ממנו להפסיק, הוא סירב ודרש ממנו את תעודת הזהות שלו.
השופטת דורית פיינשטיין מבית משפט השלום בירושלים מצאה עדות זו מהימנה ביותר. היא גינתה את נסיונו של הנתבע לייחס לתובע מראית עבריין תוך שרמזה שהשגת המידע הזה נעשתה בניגוד לחוק.
השופטת, שקיבלה את התביעה, דחתה את גרסת הנתבע כאילו התובע נהג כלפיו באלימות אגרסיבית, וקבעה כי לכל היותר, עורר התובע פרובוקציה קלה, שלא היוותה כל איום והנתבע הגיב בחוסר פרופורציה: ריתק אותו לרצפה, הכה אותו ובעט בו, והמשיך בכך גם לאחר שעוברי אורח ביקשו שיפסיק.
בהקשר זה התייחסה השופטת גם להבדלים בין הניצים: "התובע היה ביום האירוע כבן 55, ובמועד שהעיד בפני התרשמתי כי מדובר באדם צנום ולא בריא. לעומתו הנתבע היה בשעתו כבן 32... ובעת עמידתו בפניי ניתן היה להתרשם כי הוא בעל מבנה גוף אתלטי וחזות ספורטיבית בנוסף, הנתבע גם חסון וגבוה מהתובע".
השופטת גינתה את התנהגות הנתבע, שנהג "כאחרון הבריונים" והדגישה כי בנוסף לפרץ האלימות, הוא גם ניצל לרעה את תפקידו. השופטת, שביקשה להרתיע את הציבור ובפרט את ציבור השוטרים, חייבה את הנתבע לפצות את התובע ב-35 אלף שקל. הנתבע גם חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 9,000 שקל.
* עו"ד הילל בבייב עוסק בדיני נזיקין
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין