רשות שדות התעופה שכרה מקיבוץ מעוז חיים ויזמית נדל"ן בשם "גשר האחים" שטחים עליהם הקימה, בין היתר, את הדיוטי-פרי במסוף הגבול עם ירדן. לאחר שלא עמדה בהתחייבויות כלפיהם, היא נתבעה.
בית המשפט המחוזי מרכז הכריע לאחרונה במחלוקת בין רשות שדות התעופה לבעלות הזכויות בשטחים הסמוכים לגבול עם ירדן, וחייב את הרשות לעמוד בהסכם בו התחייבה לשלם דמי שכירות בשיעור של כ-20% מהכנסותיה מפעילותה באזור.
לשאלות בתחום המקרקעין
פנו ל-עורך דין דיני מקרקעין
בשנת 1994 חתמה מדינת ישראל על הסכם שלום היסטורי עם ירדן. על בסיס הסכם השלום, ומכוחו, המדינה חייבה את רש"ת לפתוח מסופי מעבר יבשתיים בין המדינות.
לצורך המשימה, מינהל מקרקעי ישראל הקצה לרשות שטח של 41.8 דונם, המשמש עד היום כגשר היבשתי העיקרי בין המדינות.
לנוכח התפתחותה של הפעילות המסחרית במסוף, ולצורך הרחבת יחסי המסחר הכלכליים עם ירדן, שכרה הרשות שטחים נוספים מקיבוץ מעוז חיים ומיזמית הנדל"ן "גשר השלום".
בהסכם השכירות הרשות התחייבה לשלם עבור השימוש במקרקעין כ-20% מהכנסותיה מניהול המסוף, שכולל, בין היתר, מתחם חנויות "דיוטי פרי".
אלא שבשנת 2010, פנו הקיבוץ והיזמית לבית המשפט בטענה שהרשות הפרה את ההסכם. לטענתם, מזה כשנתיים שהרשות לא מעבירה את דמי השכירות המגיעים להם מתוקף ההסכם, ואף לא המציאה להם את דו"חות הכנסותיה.
התובעים, שסיפרו כי הרשות אף ביטלה באופן חד צדדי חלקים מההסכם, העריכו את סך נזקיהם בכ-3.6 מיליון שקל.
הרשות דרשה לדחות את התביעה, בטענה שמי שהפרו את ההסכם עם דווקא התובעים.
לטענתה, התובעים לא מסרו לרשותה שטח בהיקף של 40 דונם, בניגוד למה שהוסכם, ובדיעבד התברר שאין להם בו שום זכויות. לכן, הרשות גם הגישה תביעה נגדית בסך 1.5 מיליון שקל להחזר דמי שכירות ששילמה על שטח שלא קיבלה בפועל.
התובעים דחו את ההאשמות נגדם, והוסיפו שהרשות פעלה בחוסר תום לב כאשר פנתה מאחורי גבם למינהל בעניין השטח שלא נמסר לה, פנייה שגרמה לשינוי שלילי בקשר עם המינהל, שסירב להחכיר להם את השטח.
הסכם ברור
השופט יעקב שינמן קיבל את הטענה כי הרשות לא קיבלה את כל השטחים לפי ההסכם, אך עם זאת הבהיר, כי התמורה כלל לא קשורה לגודל השטח שנמסר לה אלא להכנסותיה. בכל מקרה, הרשות לא הצליחה להוכיח שאי-מסירת השטח – שבסופו של דבר הועבר לה ממילא – גרמה לה לנזק כלשהו. כמו כן, הקיבוץ הוכיח שהיו לו זכויות בשטח המדובר, עליו קיבל פיצוי מהמינהל שהפר את התחייבותו להחכיר לו את השטח.
השופט הוסיף ופסק כי הרשות – שנזכרה להודיע לתובעים על החוסר בשטח רק שלוש שנים אחרי חתימת ההסכם – ביטלה חלק מהחוזה שלא כדין ולכן הפרה אותו.
לפיכך, קיבל השופט את תביעת התובעים, ודחה את התביעה הנגדית של הרשות.
מכאן, חישב השופט את הסכום לו זכאים התובעים, תוך שהפחית ממנו 10%, בהתחשב בכך שהקיבוץ כבר קיבל פיצוי חלקי מהמינהל.
לבסוף, השופט הורה לרשות לשלם לתובעים סך של 2,377,932 שקל דמי שכירות, בנוסף לשכ"ט עו"ד בסך 180 אלף שקל, והוצאות משפט בסך 63,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד חגי שבתאי, עו"ד אריה שפירא, עו"ד גלי פלד-שבתאי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נעמה זר-כבוד, עו"ד בנימין לבנטל, עו"ד אדוה רפאל
* עורך דין עמוס מימון עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין